נר זיכרון

אֶת פַּת הַלֶּחֶם שֶׁהוֹרוּ לִי

לֹא לִזְרֹק

טָמַנְתִּי

עָמֹק בְּתוֹך תּוֹכִי

בְּיָמִים קָשִׁים שֶׁנַּפְשִי רָעֲבָה

הוֹצֵאתִי פֵּרוּר

מִתּוֹךְ הַמַּחְבּוֹא

פַּת הַלֶּחֶם עֲשׂוּיָה הַרְבֵּה גַּעֲגוּעִים

לְמִי שֶׁלֹּא זָכָה לִטְעֹם מִמֶּנָּהּ.

הִיא הִסְפִּיקָה לְיָמִים רַבִּים.

כְּשֶבָּגַרְתִּי

בִּקַּשְׁתִּי לְהוֹצִיא אֶת הַפַּת

וּלְבָלְעָהּ בִּיס אֶחָד.

לֶחֶם הַחַיִּים אוֹתוֹ אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְהַעֲנִיק לִילָדַי הוּא

לֶחֶם שָׁחֹר,

גָּרוּס גַּס,

כָּל פְּרוּסָה

טַעֲמָהּ צַפִּיחִית בִּדְבַש.