לאה ברץ מרצה לספרות
בֵּין הַאֲנִי הַאֲמִיתִי
לַאֲנֲי הַמְּזֻיָּף
עוֹבֵר קַו דַּק
הַמַּזְכִּיר,
שֶאָסוּר לָנוּ לָחוּש בְּטוּחִים בְּמָה שֶהִנֵּנוּ,
בַּחֲלוֹף רֶגַע
הֲרֵי אֲנַחְנוּ כְּבַר מַשֶּהוּ אַחֵר.
בֵּין הַאֲנִי הַאֲמִיתִי
לַאֲנֲי הַמְּזֻיָּף
עוֹבֵר קַו דַּק
הַמַּזְכִּיר,
שֶאָסוּר לָנוּ לָחוּש בְּטוּחִים בְּמָה שֶהִנֵּנוּ,
בַּחֲלוֹף רֶגַע
הֲרֵי אֲנַחְנוּ כְּבַר מַשֶּהוּ אַחֵר.
גלית ולוסי , תודה על תגובתך היא הגיעה אלי למייל. ללא עדות בבלוגיה אבל לא נורא!
ההגיג הזה הוא מעין בטוי או תגובה למערכת היחסים המוזרה המוצאת את ביטוייה כאן באתר.
משום שאינני שייכת (כך לפחות אני מרגישה) אני מרשה לעצמי לתת לסוליסטיות שבי את הרשות להיות "אני" או "אני מזוייף" , שהרי… וההמשך בשיר!
הפוסט גם נעלם לכמה רגעים ואולי אז "נפלו" התגובות.בכל אופן אהבתי את ההגיג.ואכן אנחנו משתנים מרגע לרגע, כל הזמן.
לאה, לא הייתי אומרת "מזוייף"
אולי "בדוי"? את הרי אינך מביאה את עצמך האחרת כחיקוי זול שנועד לרמות את קוראיך, אלא עצמיות בדויה, שוות ערך לאמיתית, רק אולי עם תכנים מזהים שונים
כך נדמה לי
שיר הגיג יפה, אף כי הייתי מוותרת על השורה האחרונה המשתמעת וכל כך אפקטיבית ברצף שקדם לה..
לאה היקרה
הערת אצל משה (כך נדמה לי) שגם את מרגישה כמוהו "לא שייכת" לבלוג.
הסיבה היא ששניכם כמעט ולא מגיבים אצל אחרים לכן ממעטים להגיב אצלכם.
דרך אגב, אני לא בטוחה שזו לא הדרך הנכונה לנהוג שהרי רבות התגובות הן "מצוות אנשים מלומדה".