בננות - בלוגים / / מימוזה ביישנית
לאה ברץ
  • לאה ברץ

    שגרה  היא מלת המפתח, אולי מלת הקסם של חיי. מתוך השגרה מנסה להפיק את הבלתי שגרתי. לא קל אבל  משתדלת. ומה בשגרה שלי: בת לאב ניצול שואה אשת איש, אמא סבתא מרצה לספרות. תלם חיי מושקה בעל -  אי לכך מנסה להניב פירות אורגניים. מקווה שטעמם יערב חך!

מימוזה ביישנית

הַמִּימוֹזָה הַבַּיְשָׁנִית

נָעֲצָה אַלְפֵי עֵינַיִם צְהֻבּוֹת

רוֹשְׁפוֹת הֲאוֹמְרוֹת אֵלַי:

"הֲשָׁכַחְתָּ אֶת הַפָּסוּק "דַע אֶת עַצְמְךָ?"

עֵינֵיהֶן הַצַּמְרִירִיּוֹת

מַתְרוֹת,

הֲשׁוּב תִּצְעֲדִי כְּמוֹ אֶדִפּוּס

אֶל מִקְדָש לְלֹא אֵל

כְּדֵי לָדַעַת אֶת עַצְמֵךְ?

בְּסוֹף הָעוֹנָה

עֵינֵי הַמִּימוֹזָה

מֻטָּלוֹת

עַל קַרְקַע שׁוֹמֵמָה

צִבְעָן כְּצִבְעֵי הָאֲדָמָה.


 מתוך "לראות  מעבר לעינים", אור עם 2006.

14 תגובות

  1. אני לא שלמה עם הצורה אבל התכן, ההתיחחסות לעיני המימוזה — הצמח האהוב על סבתי התורכיה שלפני זמן מה פורסם פה שיר עליה — זה נפלא.

    • תודה על תגובתך, אודה לך אם תכווני אותי לשיר על סבתך!

      • אני לא יודעת איך עושים את זה, אבל אם תיכנסי לבלוג שלי תוכלי למצוא.
        לא שמוזכרת שם המימוזה, רק הסבתא.

  2. התנגן לי יפה, בפרט המימוזה,
    אבל מודה שלא הבנתי את הקשר הדימויי
    בין המימוזה, לדע את עצמך ולאדיפוס.

    • אשמח להיכנס לפוזה של המורה שהיא כל כך טבעית לי ולהסביר.

      אעשה זאת באופן צנוע – במייל
      חג שמח ושבת שלום!

  3. מצאתי את עצמי קוראת כמה פעמים את השיר , אהבתי את הקשר בין העיניים המטאפוריות של המימוזה לבין עיניו של אדיפוס. שיר מעורר מחשבה, זה ללא ספק.

  4. לאה, המסגרת של המימוזה והדרמה המיתית עובדות יפה מאוד כל אחת לעצמה, אבל יש לי הרגשה שיש איזשהו גשר בין זו לזו שנשאר אצלך במחשבה, אבל עלום מן הקורא.

    • האם הקורא לא רואה אותי צועדת כמו אדיפוס בנוף המימוזה הבישנית?
      בתודעתי אכן נוצרה הקבלה מלאה בין חיפוש הזהות של אדיפוס ובין חיפוש הזהות שלי.
      סופה של המימוזה (או עיניהן הצמריריות של המימוזה) כסופן של עיני אדיפוס. ואני, האם אדע את עצמי? או שמא סופי כסופו של האיש?

      תודה על ההארה. כל הארה עוזרת לי להבין גם את עצמי.

      • נדמה לי שדווקא ההקשר בין אינספור "העיניים" של המימוזה (דימוי שלא קל לדמות) לשתי אלה של אדיפוס יוצר עולם פיגורטיבי עמוס שקצת קשה לחברו יחד. העיוורון הרי הוא בעצם של הדוברת.
        יש כאן מימוזה בהקשר מטונימי לדוברת, אדיפוס בהקשר מטפורי, והדוברת, שמצבה בחיים (שהדימוי אמור להאירו) לא ממש ידוע לקורא.

  5. אוהבת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ללאה ברץ