"גַּם כְּאֵב מְדֻמֶּה הוּא כְּאֵב"
אָמְרָה הָאֵם וְהִסְתַּתְּרָה
בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס
שְׁבוּרַת הַלּוּחוֹת
כְּשֶׁקִּרְעֵי הַפּוֹסְטֶר
"לְחַיֶּיך אֶל הַחַיִים"
מַכְרִיחַ אוֹתָה לְהַסִּיט עֵינֵיהּ אֶל הַשְּׁלוּלִית בְּרִצְפַת הַתַּחֲנָה.
מִמַּרְזְבֵי הַנֶּפֶשׁ דּוֹלֶפֶת טִפָּה וְעַד טִפָּה
הַכֶּלֶב לַק
בַּהֲנָאָה אֶת שֶׁאֲרָיוֹת הַסְּעָרָה.
יפה "הכלב לק את שאריות הסערה!"
יפה ורגיש מאוד
שיר מדהים
אין הרבה משוררים ברמתך!
חבל שלא מספיק אנשים מכירים את שירתך
ומבין אלה שכן נכנסים לכאן לא מספיק מפרגנים לך לצערי.
מחכה בקוצר רוח לספר שירים החדש שלך : )
קדימה זה המקום להכיר עוד שירים משלה ,שמות של קובצי שירה, נשמע יפה ואיכותי עם טעם של עוד
מיוחד. שתי השורות האחרונות עוד יותר.
מרזבי הנפש – הברקה, וגם הכלב הלק את שאריות הסערה. שיר עוצמתי!
תודה לכל המגיבים. זה אכן מחמם את הלב לקבל תגובות אוהדות.
איך זה שאינכם נכנסים לבלוג של רונית מטלון?
סופרת מופלאה לדעתי!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4880&blogID=209