הכרטסת כותב ומצייר
על התצלום השני אני מזהה סצנה מוסכמת לאמנות הרנסנס: מדונה עם ישו הקטן ואנה הקדושה ברקע (אם-סבא זינגר). בכניסתו לברית הישנה אבי אכן קיבל שם יהושע רב המשמעויות, שלא היה בו כל שימוש ושום משמעות פרט להיותי נקודא בן יהושע. שמו הרשמי של יניה היה יְבְסֵי מיכאילוביץ'. אני מבקש לא לבלבל: יְבְסֵי ולא יבוּסִי כאותו גוי קדום שבנה את עיר חפצי.
השאלתי מהאלבום את הזוג הסמלי כמעט, וללא בושה השתמשתי בו באחת העבודות שלי. מדוע קיפחתי את אם-סבא זינגר? אין לי תשובה אחרת מזו שמאוד רציתי להכניס לתמונה את הדוד מַתיָה שהביא את החבית ואת הדוד מרדכל הרופא, ואת פייול-פַּבְלוּשא הקומיסר המתפקר, ויחד אתם גם את שיה הצדיק מז'וכוביצה, שעשה נסים לאבותינו ולבני הכפרים בבילורוס ובאוקראינה, ושמו הלך לפניו, ונאמר על אודות אותו בעל הנס בין אנשים תמימים במלים פשוטות: "היכן ששיה מהלך, שם האלהים מוציא לחם".
אבל כרגע לא בו מדובר.
אם-סבא זו, סופיה פיליפובנה, 'בת הרוקח', כמו שהיה כתוב עליה באשרת שהייה בעיר הבירה, סיימה את 'הקורסים האקדמיים הגבוהים לנשים',שהיו בשביל נשים שחרות השכלה דאז תחליף לאוניברסיטה. אינני יודע עליה הרבה. פרט אחד זכור לי מסיפורי אבי: סבתא שלי, וילהלמינה, הציקה לה מדי פעם כשקראה לבעלה הצעיר, לסבא מיכאל שלי בסגנון רוסי עממי: 'מיכיילוֹ'. אם-הסבא כל פעם נאחזה בלבה: "היא קוראת למישנקה שלי 'מיכיילו', כמו לעגלון!"
הו, בדיוק ביקשתי עוד בפרק הקודם, והעלית עוד! כמו קסם. תודה, זה כל כך יפה.
הצילום יפהפה. כמה רגש, והקומפוזיציה. אלישבע, מריה וישו היהודיים מתגלגלים עד אוקראינה. מקסים.
ממש כמו ספור של בשביס זינגר.;יש לך קשר אליו?
דרכי המשפחות שלו שלי כנראה נפרדו בפולין באמצע המאה הXIX
תודה, מיכל.
אבל מאין אוקרינה? הם היו תושבי סנקט-פטרבורג.
לצופה מהצד – תודה על העניין:-)
יש לך את המגע שהופך דברים למיוחדים
להתראות טובה
תודה רבה, טובה!