לפעמים לשון המחבר ציורית מדי, עמוסה בדימוים מיותרים, וגם זה מקשה על ההבנה. לפני כשנה בחורה אחת ממקומון ירושלמי שאלה אותי שאלות כלליות על אודות הספרות הרוסית – פושקין, טולסטוי, ברודיצקי וכל הספרות המפוארת שלכם. אז הרגשתי פתאום כמו איזה מושב של סופת-שלג עבר עלי. (עד כאן אני מתבטא בצורה מובנת?) כיום, אמרתי לה, הדברים האלה ממש אקזוטיים לגבי, כמעט כמו ג'ונגל במרכז אפריקה על כל הפילים שבו, לא, סליחה, כמו יער קמאי מתקופה גיאולוגית אחרת  על כל המסטודונטים, שמזמן נכחדו מפני כדור הארץ, פשוט כלו בצינה. דיברנו שעה שלמה על כל הדקויות העדינות. ובעוד שבוע הסתכלתי בעיתון, ושם, מתחת לפרצוף הפרובוקטיבי שלי, כתוב: "זינגר טוען שברוסיה כבר לא נשארו פילים".