למרות הזמן
חלמתי עליך. הפעם נראת
כמו כל הגברים, כאלו שמותר וכאלו שאסור.
אמרת לי שאתה לא יכול, לא
עם הצל העגול, הכבד שאני מטילה.
היית גבוה כשפרסת עצמך מעליי. כאב לי או שלא
הצלחתי להכיל אותך, אבל לא אמרתי דבר,
או שאמרתי,
או שאמרתי,
כך או כך יצאת.
כשהלכתי ממך קפצתי אל המים. שקעתי במהירות אל
התחתית, אבל התחתית לא הגיעה.
בתוך אטמוספרית הזכוכית הכחולה, חוטי אלמוגים כתומים-ורודים
בתוך אטמוספרית הזכוכית הכחולה, חוטי אלמוגים כתומים-ורודים
עברו על פני
ניפחתי עצמי באויר, רציתי להפוך לקלה, אתה מבין?
אבל פחדתי להתבלבל, לשאוף ולהחנק.
עד שנחנקתי.
את שירך, עינת, קראתי שוב ושוב כי נדמה שהכרתי מקרוב, לא רק את הסיטואציה אלא את האופן בו את כותבת אותה. הבחירות שלך. ואהבתי את הציור. אם זה ציור…
תודה איריס.
בתמונה היא תצלום
נהדר לטעמי.
עינת העברת תחושה ברורה של מחנק וכאב
גם המדוזות ברקע מוסיפות לכך , יפה
המון תודה ריקי