בעלי בגד בי , אתמול

בעלי בגד בי , אתמול. אני יודעת שהוא בגד, הוא יודע שהוא בגד, ואנחנו יושבים מול השולחן כשסלסלה עם לחם שחור בינינו.

"תעבירי לי את הטחינה", הוא לא מרים את העיניים מהצלחת. יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שלו, מי יודע, אי אפשר לדעת. הוא לא מרים את העיניים מהצלחת ואני לא מצליחה להזכר אם ככה אנחנו מעבירים את הארוחות כל ערב בשש שנים האחרונות. תרים את העיניים יה אפס.

הוא קם.

אני קמה.

אני יוצאת אל המרפסת הקטנה של המטבח, איפה שהחבלים לכביסה והצנצנות. את המלפפונים הכנסתי רק אתמול. אני מרימה צנצנת שכתוב עליה "TASTAE CHOICE " ובתוכה צפים בתוך חומץ עכור מלפפונים עבים ורפויים. פעם חשבנו לפתוח מקום קטן למכור את הצנצנות שלי. חשבנו לקנות את הכוך של ההוא שמוכר שרוכי נעליים ולשים מדפים עם הצנצנות שלי.

מאיפה באה לי המחשבה על חנות המלפפונים אני לא יודעת, חשבנו לחיות בקנדה, להביא ילדים, לגור בקרוואן ואני חושבת על החמוצים. סתם משהו שזרקנו באוויר ונעלם כמו חלום, מה לי ולמוכר שרוכים ההוא.

המוזיקה של מבט לחדשות, עכשיו הוא מגביר כדי שכל השכונה תדע, הוא בטח מנסה לשכוח , או שהוא מזמין את המחשבה אליו. יושב בספה וחושב על הבחורה מקומה 7 עושה מה שהיא עושה.

אני עוזבת את הצנצנת והיא נופלת את כל הדרך מהחלון שלי לדשא למטה , שום התנפצות או רעש של מכה . רק הרעש של המכונית וחיים יבין .