עכשיו הכל מתחיל מהתחלה, כאלו לא נשפכו פה נהרות. אני אקום בבוקר עם איזה שיר מאיזה דיסק חדש, קרם פנים ריחני ,  כן , זה יהיה בוקר לתפארת. אחר כך אני ארשם לחוג ספינינג. זה יהיה נפלא , לעגוב על אופניים שלא זזות, להתבונן במראה הענקית מולי , לראות איך אני מסובבת את הדוושות במין מרץ כזה שבחיים לא היה ...

  מעל השולחן במשרד תלויה תמונה של גבר עם כובע בוקרים בצבע קרם, חולצת פלאנל אדומה וג"ינס משופשף. לידו רכב מבריק עם גלגלים שריריים, עומד על בלימה מול מצוק מדברי. לגבר, אני קוראת לו טומי, יש פנים עם זוויות חדות, והסנטר המרובע שלו מנוקד בזיפים שחורים שממסגרים לו את הפה. טומי יושב בברכיים כפופות, רוכן אל מדורה בוערת שמרתיחה לו ...

כשיש כאן שקט זה כמו הבריאה. בימי שבת אפשר לחשוב שהקדושה פולשת אליך מתוך הכיור וצועקת. ואני סוגרת את התריסים, אני רוצה שיהיה פה ריק כמו חדר מתים, בלי כל התנועה הזאת , בלי כל החלקיקים שמתכווצים ומתפשטים וחודרים לי לנחיריים עד שאני נחנקת מרב חיים ויופי ועצב , בלי כל העצב הזה עכשיו.

מחר אתה נוסע שוב ואני שוב אהיה ככה , והלחם יתכנס אל המקרר ויקפא  , אני אעטוף אותו בניילון ואסתכל על השכבה הלבנה מתקשה ונהפכת לפרורי קרח. ואז אני אסגור את המקרר והוא ימלא את הבית בטרטור עד שהאוזן תתרגל ותשכח שיש מקרר וקרח ולחם  

בעלי בגד בי , אתמול. אני יודעת שהוא בגד, הוא יודע שהוא בגד, ואנחנו יושבים מול השולחן כשסלסלה עם לחם שחור בינינו. "תעבירי לי את הטחינה", הוא לא מרים את העיניים מהצלחת. יכול להיות שזאת הפעם הראשונה שלו, מי יודע, אי אפשר לדעת. הוא לא מרים את העיניים מהצלחת ואני לא מצליחה להזכר אם ככה אנחנו מעבירים את הארוחות כל ...

הוא ישב שם ושתק, הוא רק רצה ללכת. אני אומרת לך, אם לא הייתי בוכה הוא היה טס לי מהחלון. ואז, אחרי איזה שתי דקות של שתיקה הוא פתאום פתח את הפה, את יודעת מה הוא אמר לי? הוא אמר, את זוכרת את היום הגשום ההוא בפריז. רצנו ברחובות בלי מטריה עד שבסוף נכנסנו למוזיאון להתחמם. אני הייתי משותקת ליבנת, ...

  ריח חריף של פרות תוססים, הנשימה נבלמת, בתוך סדינים כמו אוהלים של מנוחה באמצע הקרב   כבר ויתרתי, הגוף מתאגרף, מתכדרר מתקער ואז , בלי המספרים שרצים בתחרות הזאת הגיעו גלים חמים רוח חזקה ופתאומית גל שמכסה על חוף יבש דגים ליוויתנים שקט  

אני מסתרקת בשבילך     אני מסתרקת בשבילךָ. אוספת שיער, מרימה תלתלים רטובים, מותחת ידיים חשופות , קושרת קשרי בד סבוכים.   מפזרת אתה אוהב אותי מפוזרת.   אני מברישה את החוטים הדקיקים, חוּמים כמו אדמה ספוגה אחרי הגשם. עכשיו צמה , כן . שתוכל באצבעות מחוספסות להחזיק לפרום ולמתוח