סדר-יום משורר וסופר
הקדמה:אני מביא לכאן שיר שנקרא "עיר גדולה". ומצרף אליו הערה פרוזאית.
השיר פורסם במוסף הספרות של "מקור ראשון".
עיר גדולה
כמעט שלא נותר לנו אוכל
והשמש אבדה בים
מכל הנשים היפות שראיתי
נותרו רק אדי בושם
ורחובות אילמים .
אמרתָ שרצית עיר גדולה
כל-כך גדולה,
לא ידעת .
מי היא אותה אישה
שאמרת שאתה מכיר
כל-כך טוב מכיר,
טוב כל-כך, עד שאף את מענהּ
אינך יודע.
אודה לך על האמת
כאשר הגענו הרגשתי
חופשי כמו זמן
עתה רק הזיעה הניגרת מפני
ממלאת את ליבי
ולהורגך אני אומר.
רציתי עיר גדולה
עתה אני כמהה לאם
מכל הנשים היפות נותרו אך
מספר חנויות פתוחות
ורכבים השבים לביתם.
הערה פרוזאית אודות השיר "עיר גדולה".
בפעם הראשונה שהגעתי לתל אביב לבדי הייתי חייל.נסעתי ברכבת מהקריות לבוש מדים וכך הסתובבתי בעיר. הייתה זו מבוכה, אז עוד לא ידעתי כי עיר גדולה לא אוהבת מלחמה או כל דבר שעלול להזכיר אותה. ובכלל לא ידעתי שעיר גדולה היא ייקום נפרד. עם דופק שלה ,עם נשים יפות משלה ,עם פס הקול ועם ים.תמיד תראה בעיר גדולה אדם במכנסיים קצרים וגופיה,גם אם זה אמצע החורף והגשם מכה בגגוני הפלסטיק של הקיוסקים ונקווה בפתחי הביוב בצידי הדרכים .אני זוכר שנכנסתי לחנות אחת של ספרים משומשים וכמעט והפלתי מדף בנשקי הארוך.בעיר גדולה ממעטים לדבר,לכל הפחות עם "זרים" לכן למבטים ואנחות ישנה חשיבות מכרעת.כמו שם בחנות הספרים החנוקה הרגשתי איך אומר לי בעל החנות על ידי תנועת אגן של אי נוחות ונהימה קלה שלובה בשיעול כי היה מעדיף שאעזוב את החנות שלו יחד עם מכונת המלחמה המיושנת שתלויה לי על הגוף.
בפעם השנייה כבר למדתי מעט והחלפתי את המדים בתחנת הרכבת. הנשים היפות של העיר גם כן סולדות מגברים במדים.באתי עם חבר.חבר אמיתי. שותף לחלומות על ספרות וכתיבה ומחשבה.הלכנו לשבת בבית קפה מסביב לכיכר הנפלאה שאני קורא לה כיכר השתייה (על משקל אבן השתייה שממנה הושתת העולם) בגלל שלדעתי מהכיכר הזו הושתתה הנפש הישראלית. שהרי אם תשב בה יותר משעה וודאי תראה את כל פני העם חולפים מכל עבריו של עץ הזית הניצב במרכזה.ובעודנו יושבים ,משוחחים על כמה נפלאה העיר הזו ניגש אלינו אחד והציע לנו לקנות חוברות של שירה מתורגמת."בתרגום נתן זך" אמר ואני רעדתי מהתרגשות.הוא אמר שהוא מו"ל אז אמרתי לו שאני כותב שירה בתגובה השיב :" אז אתה רוצה לקנות?" ,"לא" אמרתי "אבל…"רציתי שהוא יביט בשירים,אולי אזכה בספר שירי בוסר אך הוא כבר הסתובב והלך. מה כבר יכול להציע לו בחור צעיר עם כיפה? מה כבר יכול לחדש לו? אין אמונה בעיר גדולה. זו עובדה. הכל הולך לפי הוכחות ושֺכל וכמעט שאין רגש, לפחות בתחילה, לפחות עד שאדם בונה לו עיר קטנה משלו בתוך העיר הגדולה.
אותה כפירה החריבה לי את העיר שבניתי בנפשי.הרגשתי שאיני רוצה לשוב לעיר הזו לעולם. נשבעתי שאפסיק לכתוב שירים.ובתחנת אוטובוס הומה מצאתי לעצמי מקום לשבת ,הפרתי כליל את שבועתי הטריה וכתבתי :" מכל הנשים היפות שראיתי/נותרו רק אדי בושם/ורחובות אילמים…"
אבל איפה השיר???
כנראה תקלה.מקווה שסודר.
אהבתי מאד את השיר שלך וגם את ההערה הפרוזאית שאחריו. היא גרמה לי לחשוב שאולי הסיבה שבגללה אני כל כך אוהבת את תל אביב היא שהצלחתי כבר מזמן לבנות לעצמי עיר קטנה משלי בתוך תל אביב הגדולה.
ועוד רציתי לומר לך- שגם בעיר הגדולה האמיתית יש המון רגש והוא אפילו לא ממש מתחבא. הוא נמצא.
ודבר אחרון- לא יודעת למה, אבל אני משערת שהמו"ל שהציע לך לקנות שירים בתרגום נתן זך היה ירון גולן ז"ל. הוא נהג לעשות דברים שכאלה.