סדר-יום משורר וסופר
בסוף בא הכל על מקומו בשלום.איני יודע איך, משום שדבר לא שולם.אך כנראה שתשוקתו של החזן הנ"ל למנגינות ראש השנה גברו על כל שיקול של כסף.וצדק.(לעיתים השילוב הזה נשמע הגיוני).
התפילה הייתה נפלאה.הבית התמלא בכל בני המשפ' ואני זכיתי לקיתונים של חיבה מהאחיינים.אחר כך באה שבת והייתי חולה, והקאתי את נשמתי.וחשבתי שזהו התשליך שעשיתי על כל חטאי השנה.הקאתי את חטאי.
ועכשיו אני (וכל מאמין) נמצא בעיצומו של תהליך החנינה שבע"ה אזכה לעוד שנה של חסד שהרי ברי לי שבמשפט של אמת גזר דיני יהיה לחובה. ואולי אקבל על עצמי דבר או שניים.ואני מזכיר לעצמי שבקבלה עצמית אין אולי ושצריך להחליט.ושאם מחליטים לא לומר עד שלא עושים.שהרי אחרת הגאווה מן הקבלה משבשת את הכל. ואולי התובנה הגדולה ביותר שלי מהשנה שחלפה היא שדיוק ,אמת ונקיות(שלושה מושגים שצריך להעמיק בהם הרבה) יביאו לגאולת בני האדם באשר הם.
"הקאתי את חטאי"
דימוי יפה. צום קל
שלום יאיר
לא הסכמתי איתך בתשובתך בערב ראש השנה ובאתי הנה ואיני מסכים איתך גם כאן. מה שאתה מתאר זה כיפוף של עוד אדם מול ארגון, הפעם דתי, שגדול ממנו. כלומר החלשת החלשים והפעם בשם תורה ודת. והכל נעטף באיזה מעטה של צדק דתי. אי צדק חברתי ותו לא.
מיכה שלום.
אני חושש שינך יורד לשורש עניין הדת והאמונה. כמו שכתבתי, ואשמח אם תהרהר במשפט הזה:"תשוקתו למנגינות יום כיפור גברו על הכל..".אמונה זו תשוקה. התמסרות. מסורת.הכל יחד יוצר את המרקם הנפלא שנקרא דת.