ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
המחשבה הראשונה שעולה בראשי לציור שלך היא , שכשאני מסתכלת על מישהו יושב על כסא, אני רואה את פניו בלבד, לא גוף לא כסא, לא התפאורה מסביב, רק ראש, וקוראת לו בפנים. התבוננות בצבעים רכים.
קומפוזיציה שמזכירה לי את הכסא של ואן גוך, אבל כמובן לא הצבעים והראש. מקורי מאוד מצידך. מעדיפה את הגישה הזו על פני החיתוכים הלבנים על הרקעים הצבעוניים של הציורים האחרונים. יש לך חוש מעולה לצבע . ממש . ואשר לפרשנות , מנסיוני, כדאי להשאיר אותה יותר לצופה. פרשנות פוליטית לאיכות ציורית שכזו מרדדת את הציור וחבל. המשיכי כך אני מאמינה ביכולתך הרבה.
eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
אהבתי. גם הגוונים הרכים מאוד מוצלחים. (מי הראש שיושב בכיסא?)
זהו שזה רק ראש שלא מוכן להיפרד מהכסא.אנחנו מכירות כאלה, לא?
המחשבה הראשונה שעולה בראשי לציור שלך היא , שכשאני מסתכלת על מישהו יושב על כסא, אני רואה את פניו בלבד, לא גוף לא כסא, לא התפאורה מסביב, רק ראש, וקוראת לו בפנים. התבוננות בצבעים רכים.
האמת היא שאת מי שאנחנו רואים זה בדרך כלל את האדם היושב על הכסא. אבל כאן רציתי הראות גם את הכסא ולכן נשאר רק הראש.
הכסא ניראה נטוע בשמים או במקום חסר אדמה, אפשר לשבת עליו ולעוף
להתראות טובה
גם אני רוצה לעוף בשמים ולא להיות מרותקת למקום אחד.
מקורי ומיוחד, מבט פרספקטיבי כזה, והצבעים עושים את זה.
קומפוזיציה שמזכירה לי את הכסא של ואן גוך, אבל כמובן לא הצבעים והראש. מקורי מאוד מצידך. מעדיפה את הגישה הזו על פני החיתוכים הלבנים על הרקעים הצבעוניים של הציורים האחרונים. יש לך חוש מעולה לצבע . ממש . ואשר לפרשנות , מנסיוני, כדאי להשאיר אותה יותר לצופה. פרשנות פוליטית לאיכות ציורית שכזו מרדדת את הציור וחבל. המשיכי כך אני מאמינה ביכולתך הרבה.
מירי עלית עלי. באמת הסתכלתי על הכסא של ואן גוך. אצלו הוא מעוגן בקרקע ואני הרי רוצה לעוף.
תודה איציק.