יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אני לא יודעת אם זה היה מקרה, או מין סימן לבאות, שכל מיני אנשים שאני אוהבת מתים, אבל הזמר היחיד שהערצתי בנעוריי – מת.
הייתי בת 12, ונורא אהבתי את הזמר רומן שרון. הוא היה נורא יפה ונורא מוכשר, לא פחות ממייק ברנט, ואילולא מת, אולי היה הופך לזמר גדול. גם ככה, בשנתיים שהופיע, דרך כוכבו. אחותי הגדולה הייתה קונה מדי שבוע עיתון "להיטון", ואני תמיד חיפשתי אם יש שם תמונה שלו או אם כתבו עליו משהו. היה לו גם להיט אחד שהוא עצמו כתב, וממנו נראה שבוודאי היה מוזיקאי מוכשר ומלחין בעל עתיד.
אבל בעיצומה של מלחמת יום כיפור, בחורף של 1974, הוא נהרג בתאונת דרכים, בדרך להופעה בפני חיילים בגולן.
לא בכיתי. הייתי רק בת 13 וחצי. מה כבר הבנתי מהחיים. בכלל, המלחמה ההיא לא השאירה עלי את רישומה בעוז. אחרי הכול הייתי רק ילדה. כל מה שאני זוכרת ממנה היה את האזעקה הראשונה ביום שבת בשתיים בצהריים ואיך מיהרנו למקלט, וזה שאחר כך צבענו פנסים של מכוניות בשחור. זה הכול. בתל אביב היא עברה מעל הראש שלנו.
לימים, שמעתי עליה המון, המון זוועות, מאדם אהובי ז"ל, שהיה כל המלחמה במצריים. גם ראיתי תמונות זוועתיות שהוא צילם בפולארויד. גופות נפוחות של מצרים. טנקים מפויחים. הרבה עשן. זוועות. ושמעתי על הברדק שהיה, ואיך צה"ל לא היה ערוך, ועל הסימום הנפשי והפיזי שכולם היו אחוזים בו בצבא ההגנה לישראל.
והשבוע, באחד הלילות, ראיתי פתאום את רומן שרון בטלוויזיה, בעיצומו של זפזופ, בערוץ 1, בקטעים הענתיקה האלה שהם מקרינים בלילות. רומן שרון היפה, בשניים מלהיטיו, בתוכנית שהנחה אהוד מנור במהלך המלחמה, כדי לעודד את האזרחים. זה צולם בוודאי שבועיים-שלושה לפני שרומן מת.
ונורא התרגשתי. לבי ממש החסיר פעימה. או כמו שהיה אבי אומר כשראו כל מיני מתים בטלוויזיה: "תחיית המתים". הנה רומן היפה שמת בגיל 23 ולא הספיק לעשות שום דבר. הנה הרומן עם הקול היפה והחזק והמרשים. זה שמת במלחמה. עוד אחד שמת במלחמה. סתם.
חוץ מזה היו בתוכנית הזו עוד כל מיני אמנים, רובם שכוחים, אבל הכי נהניתי מאסתר עופרים. זה הזכיר לי שהייתה לנו כאן דיווה ענקית, שמכניסה לכיס הקטן שלה כל מיני נינט טייב עכשוויות. לא מבינה איך היא לא קרעה את לאס וגאס. לא מבינה איך הקריירה הבינלאומית שלה נקטעה כל כך מהר. זמרת כמוה הייתה ראויה לכבוש את הבמות הכי גדולות באירופה ובאמריקה, לא פחות מלה-סטרייסנד הגדולה.
והנה קליפ של רומן שרון
http://www.youtube.com/watch?v=yguIjtdBhuU
איזה זכרונות את מעלה!
אני זוכר את רומן שרון בתור ילד.
אביו של רומן שרון היה קוסם, ורומן היה העוזר שלו. הם הסתובבו במושבים ובבתי הספר של המושבים הופיעו "כתכנית האומנותית" במסיבות החגים לפני תלמידי בית הספר. הוא היה פחות או יותר בן גילי ואני זוכר את העיניים העצובות שלו. היום כשאני חושב על זה ,הוא בטח קינא בנו, בני המושבים בני גילו. הוא ואביו היו עולים חדשים והיה בודאי היה צריך לתרום לכלכלת הבית.
יהי זכרו ברוך
ליעל,
איזה קטעים אנושיים את כאן מעלה!
זכרונות ילדות, אזכור – ואזכרה – לאיש שכן פעל משהו בחייו, שהרי את – ונראה כי גם אחרים – זוכרים אותו: זכרונות ילדה ( אולי מעין אהבה ראשונה, או לפחות אהבה מנצה), תמונות מהילדות. זכרונות ממלחמותינו. הוקרה לאיש וסיפור פגישה מאוחרת, מרגשת. ועוד, מי יוכל באמת למנות הכל אחד אחד…כה לחי
משה
זכרונות מרגשים יעל, וגם אוהבת את האיך שאת מעבירה לקורא את החוויה, הייתי איתך לגמרי. גם אני קראתי את להיטון ועוד יותר את עולם הקולנוע, אצל חברי המשפחה שעשיתי לילדיהם בייסיטינג, ועוד כמה דברים "אסורים" קראתי שם.. מדי פעם מתחשק לי להעלות את כל הרוכלים שחלפו ברחובות העיר, מן החלבן, הירקן איש הקרח , הנפט, ועוד, וכל אלה עולם נעלם, רק האלטע זאכן מדי כמה חודשים עובר. והוא כמובן מבני דודינו. שנה טובה ושמחה יעל,
לך לשלומית, לכל יקיריך.
יעל, איזה יופי. הנוסטלגיה שלך, גם כשהיא הכי אינטימית ואישית, היא גם הנוסטלגיה שלי. אני אוהבת את האופן שבו את אומרת משהו על, נניח, רומן שרון, ובדרך את אומרת על המלחמה, ועל הכוכב נולד, ועל התל אביב, ועל הכל בעצם. ואפשר לראות איך היינו פעם ואיך אנחנו היום, מבלי שזו תהיה הטפה או הרהור אקדמי. אמיתי ויפה. תודה.
יעל, עוד משהו. ראיתי גם את האופן הכאילו אגבי שבו את אומרת אה הכאב המאוד אישי שלך. נוגע וצובט.
רק שלא תחשבי שלא קוראים ושלא מקשיבים.
זוכרת את רומן שרון.אני זוכרת איך הייתי מכורה לעיתון "להיטון" וכל פעם שהוא היה יוצא הייתי קונה. אז מחירו היה 4 ל"י.וגם היה עיתון "עולם הקולנוע". לפני כמה שנים מצאתי אחד מכל אחד מהעיתונים הנ"ל, ואני שומרת עליהם כמו על זהב.
יעלה יקרה, הייתי במלחמה ההיא ולא הכרתי את רומן שרון, אבל הדברים שכתבת עליו בכזו רגישות, אהבה וגעגועים, נתת לו עוד חיים בזמן הזה.
שתהיה לך שנה נפלאה.
זה מביא געגועים לתקופה ההיא כמו ומה שכתבת.
יעל איזו אזכרה מרגשת עשית לרומן שרון הכוכב שנפל ! מקמט את הלב.
שתהיה לך שנה מלאה טוב
אהבתי את ענין תחיית המתים. ובאמת על אסתר עפרים אין מה להגיד דיווה של ממש. עיני המג"נונה השחורות שלה רק הוסיפו לעוצמה. כתיבתך כרגיל זורמת ויש בה טלטלות.
איזה תגובות מרגשות, אנשים!!!! תודה.
אוהבת את הזכרונות פולשים לכל אחד באופן אישי.
(ריקי, תיקנתי. תודה).
וואו, איזה קול מדהים. השמעתי את זה בחדר וברגע הראשון אסנת חשבה שזה אריק איינשטיין. וגם השיר יפהפה. והסיפור עצוב וקורע-לב.
נכון קול מדהים?
לא ממש זוכרת את התקופה הזו, למרות שהייתי נערה, רק את ההלם נוכח קשיי המלחמה. שמו של רומן שרון מוכר, אבל לא ממש זכור, בטוחה שאת השיר שמעתי בעבר. הוידאו מרגש מאוד, קול מצויין ונוכחות חזקה. ניכר שהרבה אנרגיה אצורה בו, שיכול היה להרחיק מאוד.
חבל שאין תיעוד נוסף של שיריו.
תודה, יעל, על הפוסט המרגש הזה.
כמה יפה יעלית יקרה מה שכתבת,השיר ורומן.
תודה
ושנה טובה
מירי
יעל, אלו זכרונות העלית לי במוצאי חג, מלחמות, מות, וקול הזמיר של רומן שרון, אני מוצאת עצמי בלילות בוהה בתוכניות השירים הישנים ובוכה, שם נמצאים כל אלו שהלכו והם ממשיכים לשיר כאילו כלום כל הלילה… ועוד בקול פעמונים
תודה סמדר, מירי וחני על התגובות המאוד מרגשות שלכן.
טעות קטנה בכתבה שלך, רומן נהרג בתאונת דרכים בסיני ע"י בלוזה בדרכו להופעה. אני זוכרת זו היטב, הייתי מעריצה שלו ואז הייתי בגיל 16.
היום פתאם הרגשתי צורך לחפש חומר על רומן ומצאתי את הבלוג שלך
שנה טובה
גם אני נתקלתי בדיוק באותו זפזופ..לפני למעלה משנה. לא הבנתי מי זה הזמר הזה (אני בת 25, לא גדלתי בדור ההוא), כי הוא לא דומה לאף דמות מבוגרת שאני מכירה היום. לצערי גיליתי אח"כ מי היה הזמר והסיבה שהוא לא דומה לאף אחד היא מפני שהוא נהרג בתאונה באותה שנה שבה צולמה ההופעה שראינו בערוץ 1. מאז שראיתי אותו התחלתי לחפש שירים שלו , והורדתי את כולם. יש לו קול פשוט מדהים, ובאמת עצוב שהוא כבר לא איתנו.
זמר גדול ואובדן גדול.
חבל ממש חבלץ