בננות - בלוגים / / בלדה נחמדה על המלך ג'ון
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

בלדה נחמדה על המלך ג'ון

 

 

 

  זה פוסט לערב ראש השנה,  לאחל לכל כותבי וקוראי בלוגי הבננות   שנה טובה, פוריה, שנת יצירה, שנת שלום ושלוה והשגשוג:  ובמיוחד כמובן לכל קוראיי, שנטלו מקלדת (לשעבר עט) והעירו והגיבו ונתנו אות על כי קראו ומצאו  בפוסטים ענין   – או לא  מצאו או  לא התייחסו באהדה – למה שכתבתי כאן.  כולל כמובן את כל האלמונים שרק קוראים ואינם נותנים אות חיים לכותב המצפה למוצא פיהם. אך ידוע כי עולם זה איננו מושלם. עכ"פ  כה לחי.
 בהוקרה אם כן לכל   
מ. ג.

 

   בלדה נחמדה על המלך ג"ון
 

לבלדה זו מימי הביניים  ( בתרגום בעל הבלוג הזה, כי שבוודאי כבר הובן מאליו) רקע היסטורי. תומס בקט נולד בלונדון ב-1118 ונפטר בקנטרברי. היה חשמן יועץ המלך, אך חי  חיים חילוניים והיה עשיר כקורח. חי חיי פאר. הסתכסך עם המלך ג"ון ונרצח.  הוכרז קדוש של הכנסייה.  Chaucer  כתב  מחזור שירים – סיפורים המסופרים כביכול  בעלייה  השנתית לקברו  בקנטרבורי . (The Canterbury Tales).
הבלדה שלהן הוא כמובן יציר דמיון עממי, המבוסס על  הרקע ההיסטורי רק בחלקו.
הַמֶּלֶך  ְ ג"וֹן

 

אֲסַפֵּר סִפּוּר עַתִּיק

עַל ג"וֹן, עַל הַבְּרִיטִים נָסִיךְ

וּמֶלֶךְ, אַךְ לֹא בְּטוֹב: בְּרַע:

מֶלֶךְ עָרִיץ. הָיָה רָשָׁע.

 

וַאֲסַפֵּר עַל הֶגְמוֹן הָעִיר

הַמְּהֻלָּלָה  – קֶנְטֶרְבִּיר.

שֶׁמַע עָשְׁרוֹ עַד לוֹנְדוֹן יָצָא

עַל כָּךְ שָׁם דָּנָה  הַמּוֹעָצָה.

 

הֵן יָדוּעַ: עִם רֹב עַם

חוֹגֵג יוֹם יוֹם הַחַשְׁמָן:

בְּאַרְמוֹנוֹ בְּרֹב הָדָר

עִם  אֵין סְפֹר מְשָׁרְתִים הוּא דָּר.

 

מֵאָה הֵם שָׁם עֲבָדָיו:

אַבִּירִים שָׁם וְעַם רַב:

סוּתָם זָהָב וּפַסֵּי כֶּסֶף

גְּלִימוֹת קְטִיפָה יוֹתֵר מֵאֶלֶף.

 

אֵיךְ זֶה, אֲבִי הַחַשְׁמָן

בֵּיתְךָ עָשִׁיר: הֲתִכְשֶׂה, תִּשְׁמַן?

חֲשָׁשׁ כָּבֵד לַלֵּב גֻּנַּב:

מְשֹׁל חָפַצְתָּ, אֵינְךָ עָנָו.

 

רֹב זְהָבְךָ וְכַסְפְּךָ

מִבְּגֹד בַּכֶּתֶר הֵם לְךָ".

"מַלְכִּי" הַהֶגְמוֹן עָנָה

"לִי רַק מַה שֶּׁעֲמָלִי קָנָה".

 

"כֵּן כֵּן, אֲבִי, חֵטְא לֹא יְכֻסֶּה.

בְּגִינוֹ תַּמּוּת: אַךְ תְּנַסֶּה –

לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת שָׁלֹשׁ:

וָלֹא    מִגֵּוְךָ יֻסַּר הָרֹאשׁ.

 

רֵאשִׁית: כָּךְ, בְּעָמְדִי עִם כֶּתֶר,

שַׁרְבִיט, גְּלִימָה  וְכָל הַיֶּתֶר

בֵּין אֲצִילַי רָמֵי הַיַּחַשׂ

קְבַע נָא עֶרְכִּי בְּלֹא כָּל כַּחַשׁ.

 

שֵׁנִית, אֱמֹר, בְּלִי כָּל סָפֵק

זְמַן-אַקִּיף-בּו-ֹעוֹלָם הָפֵק.

וְהַשְּׁלִישִׁית עַל כָּךְ הָשֵׁב:

הַגֵּד לִי מָה אֲנִי חוֹשֵׁב.

 

"הוֹ, הִקְשֵׁיתָ עַל שִׂכְלִי הַדַּל!

הָשֵׁבְךָ  כְּבָר –  אֲנִי סָכָל!

אַךְ תְּנֵנִי נָא שָׁבוּעוֹת  שְׁלֹשָׁה

וְאוּלַי אַשְׂכִּיל וְאִוָּשַׁע".

 

"אָכֵן, אֶתֵּן אֶת שֶׁתְּבַקֵּשׁ.

אַךְ לַמּוֹעֵד הֵן תִּוָּקֵשׁ!

כִּי אִם בְּלֹא  תְּשׁוּבָה תָּשׁוּב

בִּי  תִּבְעַר חֲמַת עַכְשׁוּב".

 

רָכַב הָאָב עָצֵב וְדַל,

עַד אוֹקְסְפוֹרְד, קֶמְבְּרִידְג"  לֹא חָדַל.

אַךְ לֹא מָצָא חָכָם, נָבוֹן

שֶׁתְּשׁוּבָה בְּפִיהוּ אֶל נָכוֹן.

 

הַבַּיְתָה שָׁב הַהֶגְמוֹן שְׁבוּר לֵב

וָיָרְא רוֹעֵהוּ מִתְקָרֵב.

"בָּרוּךְ שׁוּבְךָ, הוֹ הַהֶגְמוֹן,

מֶה חָדָשׁ?  וּמַה שְּׁלוֹם ג"וֹן?"

 

"הַחֲדָשׁוֹת הֵן עֲצוּבוֹת.

לִי אַךְ  יָמִים מִסְפָּר לִחְיוֹת.

כִּי אִם לִשְׁאֵלוֹתָיו   לֹא אַעַן

יַתִּיז רָאשִׁי בְּזֹאת הַפַּעַם.

 

רֵאשִׁית, עָלַי, בְּעָמְדוֹ עִם כֶּתֶר,

שַׁרְבִיט, גְּלִימָה וְכָל הַיֶּתֶר

בֵּין אֲצִילָיו אַנְשֵׁי חָצֵר

לַשּׁוּם עֶרְכּוֹ בְּלֹא הַחְסֵר.

 

שֵׁנִית, לוֹמַר לוֹ, בְּלִי כָּל סָפֵק

הָפֵק מִפִּי זְמַן  בּוֹ עוֹלָם יַקֵף.

 וְהַשְּׁלִישִׁית זֹאת לְחַשֵּׁב

וּלְהַגִּיד לוֹ עַל מַה הוּא חוֹשֵׁב".

 

"הִתְעוֹדֵד נָא, הַהֶגְמוֹן, מִיָּד.

שָׁמַעְתָּ חָכָם מֵאֱוִיל יִלְמַד!?

עֶבֶד לִי תֵּן, גְּלִימָה וְסוּס,

לוֹנְדוֹנָה  אֵט  בְּלֹא  הִסּוּס.

 

בִּי, אֲדוֹנִי בְּלֹא חֲמַת אַפִּים:

הֵן נִדְמֵינוּ כִּשְׁתִי טִפּוֹת מַיִם.

וְאִם רַק תַּשְׁאִילֵנִי מְעַט מִכֵּלֶיךָ

אִישׁ לֹא יַשְׁגָּח כִּי רַק אֶדָּמֶה אֵלֶיךָ".

 

אָמַר הַמֶּלֶךְ: "תְּבֹרַךְ,

בָּרוּךְ שׁוּבְךָ אֶל זֶה הַכְּרַךְ.

אִם תַּעֲנֶה עַל שְׁאֵלוֹת שָׁלֹשׁ

תַּצִּיל  נֶפֶשׁ, רְכוּשׁ וְרֹאשׁ.

 

רֵאשִׁית, בְּעָמְדִי כָּךְ עִם כֶּתֶר,

שַׁרְבִיט, גְּלִימָה וְכָל הַיֶּתֶר

בֵּין אֲצִילַי רָמֵי הַיַּחַשׂ

קְבַע נָא עֶרְכִּי בְּלֹא כָּל כַּחַשׁ".

 

"אִישׁ קְרָיוֹת בִּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל

מָכַר אֶת יֵשׁוּ: כָּתוּב בַּסֵּפֶר.

עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה  אַתָּה שָׁוֶה:

דְּמוּתְךָ חֶסֶר שֶׁל אֶחָד תַּשְׁרֶה.

 

צָחַק הַמֶּלֶךְ וְנִשְׁבַּע בַּדָּת

 "מַה? אֲנִי שָׁוֶה רַק כֹּה מְעַט?

קְבַע, שֵׁנִית, בְּהֶגְיוֹנְךָ הַטּוֹב

זְמַן אֶצְרֹךְ  סְבִיב  הָעוֹלָם  לִרְכֹּב".

 

"הַשְׁכֵּם, הַמֶּלֶךְ, עִם חַמָּה,

רְדֹף, הַשֵּׂג, שׁוּב הַשְׁכֵּם עִמָּהּ:

כָּךְ תּוּכַל תּוֹךְ יְמָמָה

הַקֵף אֶת כָּל הָאֲדָמָה".

 

צָחַק הַמֶּלֶךְ  וְנִשְׁבַּע בְּיֵשׁוּ

"לֹא חָשַׁבְתִּי תּוֹךְ יוֹם אֲפִלּוּ!

כָּעֵת, הִנֵּה, עַל כָּךְ הָשֵׁב:

הַגֵּד לִי מָה אֲנִי חוֹשֵׁב!"

 

"כָּךְ אֶעֱשֶׂה, לְשַׂמְּחֲךָ:

הַהֶגְמוֹן, תַּחְשֹׁב, עוֹמֵד מוּלְךָ.

אַךְ רַק  רוֹעֶה עֵינֶיךָ רוֹאוֹת

הַבָּא אֶת פָּנֶיךָ לְחַלּוֹת".

 

צָחַק הַמֶּלֶךְ, וְנִשְׁבַּע  בְּכָל קָדוֹשׁ:

"אֶעֱשֶׂךָ הֶגְמוֹן, תַּעֲמֹד בָּרֹאשׁ!"

"לֹא, מַלְכִּי, אַל חִפָּזוֹן:

קְרוֹא וּכְתֹב לֹא אֵדַע, אָדוֹן!"

 

"אֲצִילִים אֶתֵּן, אִם כֵּן, לְךָ,

בַּעֲבוּר זֹאת הַהֲלָצָה.

וְעוֹד הַגֵּד נָא לַהֶגְמוֹן:

מָחַל גַּם לוֹ  הַמֶּלֶךְ ג"וֹן".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

                                                                                                                                                                               

 

 

 

  

 

 

10 תגובות

  1. בכל זאת הצלתי מהתגובות, כהצל מפי האריה והדוב: (רק שהפעם אני שומר אותם וגם מקרווה שלא יימחקו):

    נתקבלה התגובה הבאה לבלוג שלך לפוסט שנה טובה, שנת שפע והמצאות!!:
    שם: משה גנן
    תוכן: שירה, (ששמך שירה), ראי תגובתי לדברי לוסי, גם לך כנ"ל. משה

    From: "Bananot Blogs"
    To:
    Subject: תגובה חדשה לבלוג שלך
    Date: Monday, September 29, 2008 8:30 AM

    נתקבלה התגובה הבאה לבלוג שלך לפוסט שנה טובה, שנת שפע והמצאות!!
    שם: משה גנן
    תוכן: לוסי היקרה,

    מה אגיד? אשזור גם אותך בזר מברכיי.
    משה
    From: "Bananot Blogs"
    To:
    Subject: תגובה חדשה לבלוג שלך
    Date: Monday, September 29, 2008 8:29 AM

    נתקבלה התגובה הבאה לבלוג שלך לפוסט שנה טובה, שנת שפע והמצאות!!:
    שם: משה גנן
    תוכן: מיכל, תודה,
    את שווה לי שלשה קוראים ומגיבים..!
    משה
    From: "Bananot Blogs"
    To:
    Subject: תגובה חדשה לבלוג שלך
    Date: Monday, September 29, 2008 8:28 AM

    נתקבלה התגובה הבאה לבלוג שלך לפוסט שנה טובה, שנת שפע והמצאות!!:
    שם: משה גנן
    תוכן: טובה,
    תודה!!
    אאסוף חבריי ואשזרם לזר
    ואת בו כפרח, או כאור ונר,
    וכל זה כדי לגמול לך בטוב, ובטוב יותר.

    מכל מקום – כפי שהבטחתי – אוסיף היום על הפוסט של אתמול – כאילו העליתיו היום – עוד משהו, לשמחת החג.

    תודה על דברייך!!!
    משה

  2. שנה טובה משה. נהניתי מהבלדה. מתורגמת לעילא. (ולא תמיד אנשים מגיבים, אבל הם קוראים. יש אנשים שמקשיבים לך גם מבלי להגיב.)

  3. צחוק בריא לבריאות ומסתבר שגם יכול להציל חיים.תשובות הרועה חכמות, ומצחיקות מלכים משועממים. נהניתי לקרוא את התרגום כאילו נכתב בעברית. פשוט מקסים.
    תגובת איחולי נמחקה לה אף היא, ולכן בשמחה מאחלת שוב שתהא זו שנה נפלאה ומיוחדת, שנה טובה שכל האיחולים נמצאים בה, בתוך המילה טובה.
    סיגל.

    • לסיגל, תודה על התגובה ועל השחזור!!!
      וכבר נבהלתי שנעלמת. תודה שחזרת.
      מלים טובות מעוררות אותי להמשיך ולכתוב – על אף העובדה שהיום חג כאילו אסור, וזאת משום שכידוע בימי קדם כתיבה פירושה היה לחקוק ולחרוט באבן),
      אבל אני רואה שגם אחרים שמים היום פוסטים ותגובות – אז גם אני אשים עוד מעט משהו ברוח הטובה של אתמול. ושוב תודה – על הקריאה ועל התגובה.
      מוקירך
      משה

      • הי משה, נדמה לי שאנחנו בסדר הלוא איננו חוקקים או חורטים חלילה באבן, (זה ממש חטא עמל ובאמת מעייף). בסך הכל מטופפים עם אצבעות על מקלדת, דווקא מנוחה שלימה לגוף, מאמינה שלא סתם לא כתוב בשום מקום אל תקלידו במקלדות ביום חג.
        כבר קוראת את הפוסט שהעלית.
        (בתקווה שילדיי יניחו לי מנוחת מחשב קלה).

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן