נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן.
אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים.
עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי.
כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת.
הוצאתי לאור 2 ספרי שירה:
אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008.
הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה
נעמה תודה!
ככה ראיתי-שמעתי-הרגשתי-ידעתי את הרגע המיוחד הזה.
בעקבותייך קצת בלשנות אחרי ה"צליל": הוא צל קטן או גבוה יותר (מזה שעל האדמה) שמצטלל באור (ויכול גם לצלצל ולהדהד כקול) בדומה ל: קל-קליל ~ כָּל-כְּלִיל ~ דל-דליל וכד'.
צליל של העדרות.
של מי שהיה ואיננו עוד
אך משאיר עדיין(ולתמיד) את צילו.
"ולוּ רק צל, ולוּ רק צליל…"
תודה, שמעון.
"צליל של אור" – צירוף מיוחד.
נעמה תודה!
ככה ראיתי-שמעתי-הרגשתי-ידעתי את הרגע המיוחד הזה.
בעקבותייך קצת בלשנות אחרי ה"צליל": הוא צל קטן או גבוה יותר (מזה שעל האדמה) שמצטלל באור (ויכול גם לצלצל ולהדהד כקול) בדומה ל: קל-קליל ~ כָּל-כְּלִיל ~ דל-דליל וכד'.