בננות - בלוגים / / צליל של אור
נקודת ראוּת
  • רוחה שפירא

    נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן. אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים. עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי. כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008. הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה

צליל של אור

צליל של אור
 
כְּמוֹ צִפּוֹר אַתָּה מַזְכִּיר לִי
שִׁיר לְלֹא מִלִּים
 
צְלִיל שֶׁל אוֹר מֵשִׁיב הָרוּחַ
צֵל שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה
שְׁרִיקָת הַחַלּוֹן
נוֹשֶׁקֶת כְּנָפַיִם
 
מִכָּאן עַד הַשָּׁמַיִם
וּבַחֲזָרָה
 
 

21.04.2014
 

4 תגובות

  1. שמעון מרמלשטיין

    צליל של העדרות.
    של מי שהיה ואיננו עוד
    אך משאיר עדיין(ולתמיד) את צילו.

  2. "צליל של אור" – צירוף מיוחד.

    • רוחה שפירא

      נעמה תודה!
      ככה ראיתי-שמעתי-הרגשתי-ידעתי את הרגע המיוחד הזה.
      בעקבותייך קצת בלשנות אחרי ה"צליל": הוא צל קטן או גבוה יותר (מזה שעל האדמה) שמצטלל באור (ויכול גם לצלצל ולהדהד כקול) בדומה ל: קל-קליל ~ כָּל-כְּלִיל ~ דל-דליל וכד'.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל