* * *
רַק אַל תְּחַרְבֵּן בְּאֶמְצַע הַסָלוֹן,
וְגַם אַל תִּצְעַק אֶת הָאֶמֶת.
אִם כְּבַר יָצָאתָ כָּזֶה
אָז מוּטָב בְּפִנּוֹת חֲשׁוּכוֹת,
לְצַד חוֹמוֹת אִלְמוֹת,
מֵאֲחוֹרֵי סִמְטָאוֹת.
שָׁם יוֹדוּ לְךָ זְחָלִים וּזְבוּבִים,
שָׁם יִנְהָמוּ מְחַפְּשִׂים רוֹפְפֵי נֶפֶשׁ,
יִשְׂאוּ מִמְּךָ כְּכָל שֶׁיִשְׂאוּ
וְיוֹתִירוּ אוֹתְךָ בַּחַיִּים.
רגע לפני שתמחה את תגובתי
חזק ואמיתי
חזק מאוד. עשה לי משהו רגשי, צמרמורת כזו. כיף שאפשר להשאיר תגובה.
לרגע אחד אתה חושב שזה הולך להיות פשוט.
לצעוק את האמת? כבר היינו שם.
אבל לא כך הדבר, לא בסמטאות עם הזבובים הנישאים על פני החרא. טרם חייתי מתוך נשיאתם.
ריחני 🙂