רינה רוצָה

 

 

 

 

רינה רוצָה לאכול את השמש

בעיניה שוכן הרעב

היא תחיה בארמון שחלמה אותו אמש

בסופו של מדבר הזהב

 

רינה נושמת ענן בשבוע

שותה ממפל שבהר

היא תשתה גם אותך אם תרגיש געגוע

ולרגע תהיה מאושר

 

 

פזמון:

(רינה) את עפה גבוה-גבוה

מעל אגמים והרים

בכל פעם שאת מתרסקת

באים פחות חברים

          – – – לאסוף את השברים – – –

 

 

רינה זוקפת ראשה מול האופק

(היא) אינה מביטה במראה

ריחות מרחבים נוגעים לה בדופק

בכנפה עוד נוצה חסרה

 

הרוח אוספת דמעות מפניה,

הדם שבקצה המקור,

הגוף העייף, הכאב בכנפיה,

(היא) אינה יכולה לעצור

 

 

פזמון:

(רינה) את עפה גבוה-גבוה
מעל אגמים והרים

בכל פעם שאת מתרסקת

באים פחות חברים

          – – – לאסוף את השברים – – –

 

 

יום אחד (את) תעצמי את עינייך,

עם בדל חיוך על מקור,

כינורות-כינורות ינגנו בשמים,

ולפתע תראי את האור

 

 

פזמון בשינוי:

(רינה) את עפה גבוה-גבוה
מעל אגמים והרים…

את עפה גבוה-גבוה,
מעל אגמים והרים…

          – – מסרי ד"ש לשמש (רינה) – –