הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן

  אז ככה פשוט השתתקתי 18/06/2008 02:01:02   אז ככה פשוט השתתקתי.  יום אחד אחרי כל העצב הנורא הזה, פשוט סתמתי את הפה. הפוסטים על יום השואה היו האחרונים שלי.  בעצם אין לי מה להגיד עוד.  כלומר יש לי, כמובן, אבל אין לי אנרגיה יותר. אני מרגיש לא מובן. מטיף בשער כמו ירמיהו בשעתו. ואין מבין.  ואפילו כמה שהסכימו עמי  ...

טוב, אחרי שהצלחתי לעצבן את רוב קוראי, אני מרגיש שיש כאן כמה דברים שכדאי להבהיר. 1. השואה היתה וכנראה נשארת בשלב זה (לאור תגובותיכם הנזעמות) פרה קדושה. "אל תגעו לי בשואה" ככותרת הסרט הידוע. אני אוהב לשים סימני שאלה בסוף כל פרה קדושה, אמנם, אבל לרגע לא שמתי סימן שאלה מאחורי השואה כפרה קדושה! להיפך, אני חושב שהשואה היא אירוע ...

        יום השואה חונכנו לראות ביום השואה מין יום מסכנות לאומי, שממנו נובע שאנחנו צודקים כי היינו הקורבן בהא הידיעה. מאז עברו הרבה מיים, באושים יש לומר. באושים יותר מביוב של מחנות הפליטים בהם לא טיפלנו. הזנחנו כהרגלנו. והמיים האלה ככל שהיו באושים כך הסירו את מסכת ההתחסדות והצדקנות מעל פנינו המיוסרות כל כך בסבלנו הישן והטהור.  ...

אימרי כבר בן קצת יותר מחודשיים ותראו איזה מתוק: והוא שוכב לי עכשיו על הרגליים ונותן לי להקליד בשתי ידיים. כמה מתחשב מצידו… ישנן טענות חוזרות ונשנות ויש אומרים עיקשות שהוא דומה לי. אני גם רואה בו את עיניה של סיגלית. אני מקווה שהוא לקח ממנה עוד כמה גנים שאני אוהב במיוחד, כמו היכולת ליצור שמחה, כמו האנרגיה המדהימה שלה ...

    לפי החוק בישראל חופשת הלידה היא 14 שבועות. דהיינו שלושה חודשים וחצי. האשה חייבת להיות זו שיוצאת למחצית הראשונה של החופשה ואילו הגבר יכול, אם ירצה לקחת את המחצית השניה בתנאי שהאשה תחזור לעבודה או לחלופין תיקח חל"ת – חופשה ללא תשלום. המדינה לא משלמת לשני בני הזוג בו זמנית. או או. או האשה או הגבר.  לפני כמה ...

  היום יצאתי לחופשת לידה. כן כן, אני גבר בחופשת לידה. לא, לא ילדתי. הולדתי. מזרעי יולד. היום עשיתי את מה שחיכיתי לו כבר כמעט חודשיים. היום התחלתי להקדיש את כל זמני לבני הקט והמתוק. מעצבן אותי אפילו הצורך הזה להסביר לכל אחד שכן יש זכות כזו והיא קבועה בחוק. ומגיעות כל מיני שאלות שמוציאות אותי מדעתי, שלא לומר מביאות ...

אז זהו עכשיו כשאימרי המתוק חוגג ארבעה שבועות ללידתו, אני ישבתי וחשבתי קצת על הבריאה ויש לי כמה השגות. קודם כל אני צריך לומר שאם באמת היתה בריאה ולא סתם איזה מפץ גדול, חור שחור וננס ורוד, אז אני מוריד את הכובע. אין ספק, גאון מי שהצליח לברוא את כל הענין הזה. אני מעולם לא הייתי קרוב כך לאמונה באלוהים, ...

היום חוויתי חוויה ישנה מאד. חטפתי מטח קאסמים.  ברגיל, אני נוטה להתעלם מקאסמים ולהתרפק בנוסטלגיה מזויפת על האר פי ג"י והקטיושות והמרגמות של שהותי המקוללת בלבנון, במלחמת לבנון הראשונה  מתחילתה ולאורכה בסדיר ובמילואים, וגם על מטעני החבלה של ירושלים בימי האינתיפאדה הראשונה והשניה (שהן בעצם השניה והשלישית, אבל מי זוכר) ואומר בד"כ שקאסמים קטנים עלי. ובאמת, אם קאסם לא נופל לך ...

  מילה. ברית. ברית מילה. מילים שאמרתי לכבוד מילת בכורי, אימרי.     ביהדות יש מקום מרכזי למילה. גם כשמתבוננים באמנויות שהיהדות שמה במרכז ברור שלאמנות הפלסטית יש מקום שולי, למוסיקה יש מקום שולי, אלא אם כן היא קשורה למילה. ואילו האמנות המרכזית היא זו הסבה סביב המילה: שירה, סיפורת ובעיקר התנ"ך. כשאני מתבונן במעשה הבריאה אני מבין גם מדוע. ...

אני כותב עכשיו ביד אחת כשהייצור המדהים ביותר שאני מכיר מתנמנם לו בידי. אז אני כותב מהר לפני שהרגע יחלוף… ככה בין שגרת הציצי, קקי, החלפה, שינה, בכי. שתי אפיזודות מחייו של אב טרי. אפיזודה ראשונה אני יושב, לפני שני אמשים, על הכורסא בסלון, המתוק בידי. סיגלית ישנה, הרוסה מעייפות בחדר הסמוך. המתוק עירני מתמיד ולא מראה סימנים של ישנוניות. פנינו קרובים ...