הבריאה – הצעות לשיפור

אז זהו עכשיו כשאימרי המתוק חוגג ארבעה שבועות ללידתו, אני ישבתי וחשבתי קצת על הבריאה ויש לי כמה השגות.
קודם כל אני צריך לומר שאם באמת היתה בריאה ולא סתם איזה מפץ גדול, חור שחור וננס ורוד, אז אני מוריד את הכובע. אין ספק, גאון מי שהצליח לברוא את כל הענין הזה. אני מעולם לא הייתי קרוב כך לאמונה באלוהים, אפילו לא כשהלכתי לאיבוד למשך 28 שעות בצפון מערב אוסטרליה באיזור שגדול מישראל פי חמש ויש בו בקושי 30,000 איש ואינסוף תנינים בגודל של 3-10 מטר ונחשים ועקרבים לרוב. אז לא קראתי ממיצרים יה וגם כשהלכתי בגיא צלמוות לא חשבתי שמשענתו של כבודו, לכאורה בורא עולם, היא תנחמני וגו'. בקיצור, כופר גמור ואפילו בעיתות צרה לא תוציאו ממני מילה של אמונה. ועדיין, אני שמחשיב עצמי אמן לא הוצאתי מעולם יצירה כה מושלמת ושלמה כאימרי שלי, לא לבד ולא כקופרודוקציה עם סיגלית. סוד הבריאה גנוז בו בילדון ובעצם בכולנו ובכל מה שזז כאן ועומד כאן.
אז יכול להיות שיש כאן משהו שהוא בסופו של דבר גדול מאיתנו. אני מעדיף לחשוב שזה איזה מין טבע ענק ונשגב ולא איזה אלוהים קטנוני וצייקן ונקמן ורחמן (אולי שיחליט כבר). 
ועכשיו אני רוצה לשאול, אם אלוהים הוא כזה אדירים, כמו שהמסורת טוענת, אז מה קורה אצלו עם הגימור ועם שימת הלב לפרטים הקטנים. ביפן היו מורידים את כל הבריאה מקו הייצור עם בקרת האיכות הקפדנית שלהם. יש כאן רישול אינסופי. על מה אני מדבר? אני אגיד לכם.
למשל: הבנאדם המציא גלגל, ניפח אותו ואז מה? שם ונטיל. (נראה לי שהירושלמים,שמוחם נשרט בתקופת המצור מרוב חוביזות, קוראים לזה: באלף או משהו כזה. לא עליכם כל עוברי דרך) ובקצרה, איפה הונטיל של הבן שלי, אימרי המתוק. תראו המצב הוא כזה. הילד יונק כמו חיה רעה. מציצות ארוכות, יצא רעב מלידה הילד, כמו ההורים שלו, אוהב לאכול, בלי עין הרע, חמסה חמסה. אממה, בסוף כל שבת יש מוצאי שבת, רוצה להוציא הגזים של הארוחה. והילד מנסה ומנסה, מסכן רק ילד קטן, עוד לא מכיר כל הרזים, בינתיים הבטן תפוחה והגזים לכודים (מה שנקרא: לכודים אסירי התקווה) (אם אתם לא מבינים את הסוגריים תתביישו לכם, לא הייתם בבית כנסת מזמן, מה?) (ועוד אני הכופר…) ואז אני שואל אתכם, אנחנו, רק בשר ודם, הצלחנו לחשוב על ונטיל, באים משחררים והולכים, נגמר הסיפור. הילד שחרר ויכול ללכת לישון בשקט והוריו טרוטי העינים וקרועי העפעפיים עימו בשעה טובה. אז איך אלוהים הכל יכול לא חשב על זה. אני מקווה שיש לו ביטוח על רשלנות מקצועית. 
איפה הונטיל? אתם יודעים כמה שעות מבזבזים שני אנשים אינטליגנטים למדי כדי להוציא חתיכת גרעפס או פלוץ (ובמזרחית טוז)? לא באמת? אני חושב שאני וסיגלית מבזבזים לפחות שמונה שעות ביום על הוצאת גזים משמחי לבב מישבנו או גרונו של בננו הקט והמנופח כבלון. 
אז מה בסך הכל ביקשתי?
ונטיל. 
נבוא נסובב נשחרר נסגור נישן.
 
וזה עוד בלי להגיד מילה על זה שאיזה מין יצרן זה שמוציא מקו הייצור של הבריאה מוצר ללא חוברת הפעלה, כאילו דא, אלמנטרי, לא? 
רק כמה מילים: איך מרדימים, איך משתיקים, איך מוציאים גזים, מתי שעות ערות מועדפות ומתי שינה. 
ככה בקטנה, לא ביקשתי לדעת כבר מה הנטיות של הילד, למשל אם הוא יהיה טוב במתימטיקה או בהומנית, (רק שלא יצא לנו אמן, חרא פרנסה…) לא באמת, אם נדע כבר עכשיו נוכל להשקיע ישר בענין. מה אנחנו קרן הון סיכון, משקיעים בלי לדעת מה הסיכוי לרווח. 
אז אם יש למישהו מכם קשר לבורא או לבריאה תעבירו שאילתא בשם כמה הורים שהשתבש אצלם משהו בסיסי בשל ההמתנה לרוח (הקודש).