לידיעת הנוסעים לפריז- חלק שלישי ודי

אני מחלקת את העיר חלוקה גסה לאתרי הדגדגן ואתרים אחרים. אתרי הדגדגן כשמם כן הם מענגים ואתרי חובה לכל הדעות אבל מושכים אליהם המון המון אנשים. (תיירים כמו צרפתים). זה עלול להיות תור של שעה בכניסה ונהר מבקרים בפנים  ועלול לבאס מאד ביקור במקום מסוים. אני שונאת להסתובב בין המון המון אנשים (אלא אם כן זו מסיבה וגם זה בתנאים מגבילים).המיזנתרופיה שלי מחריפה עם השנים. מה עושים? באים ואם יש המון תור חותכים לדבר אחר (יש עוד מאה) או  חוזרים בשעות פחות עמוסות.

למשל הלובר (דגדגן חובה , מה לעשות) פתוח בימי רביעי ושישי עד רבע לעשר בלילה ושעות הערב הן שקטות בהרבה כמעט תמיד. לא  לחסוך חמישה יורו ולטרוח לשכור מדריך אור קולי. הוא קטן ומגניב ובשיטת הGPS ממקם אותך כל הזמן במרחב האדיר הזה , מול איזה שכיית חמדה אתה נמצא והיכן השירותים הקרובים. נהדר. מוזיאונים אחרים וגלריות טובות ריקים באופן שיטתי יותר בשעות הצהריים. הצרפתים מתפנים לטקס הקדוש של ארוחת צהריים ויש הקלה משמעותית בתורים ובפנים. זה הזמן לנסות את המזל בתערוכות השוות. זה הזמן לחזור לאתרים שצוינו מקודם ולראות איזה תערוכות שוות יש בעיר. המזל הוא שיש המון.

אל תשכחי שפריז נועדה להנות וקודם כל את הפריזאים. במדינה אוהבת חופש מנוחה ופינוק באופן כללי שומדבר לא פתוח כל יום כל היום. כאן זה לא ניו יורק. כדאי מאד להיכנס לגוגל, למצוא את שם המקום גלריה מסעדה או מוזאון ולברר היכן זה, מתי פתוח ומה תחנת המטרו הקרובה.

אתרי דגדגן שהם חובה בעיני: הלובר, מוזה ד'אורסי, בית האופרה הישן של גרַנִייֶה (אפשר להיכנס לביקור גם בלי לראות מופע מחול. אופרות כבר לא עולות שם. זה מבנה עוצר נשימה, לא פחות), האורנג'רי, מוזיאון מרמוטאן (שוב אימפרסיוניסטים, מה לעשות?).סנט ז'רמן דה פרה: השדרה הארוכה כולה, הכנסייה, הרחובות הקטנים היוצאים ממנה. בית אוגוסט רודן וגן הפסלים שלו. מוזיאון הצילום ז'ו דה פום. הפטיט פאלה ובית הקפה הסודי שלו. אוסף ז'אקומר-אנדרה (jacquemart-andre ) בשדרות האוסמן האינסופיות. רשימה חלקית.

אתרי חובה שהם לא דגדגנים :  מוזיאון ניסים דה קמונדו, הגלריה la maison rouge(אומנות מודרנית),המוזיאון לאנטומיה משווה בג'ארדן דה פלאנט, ג'ארדן דה פלנט כולו בעצמו .בית הקברות פייר לאשז עם כריך טוב מהבולנג'ר הקרוב וכוס מיץ תפוזים סחוט במקום ( מה שנקרא פרֶסֶה). דרישה בשלומו של ג'ים דגלס מוריסון, שלומה של אדית פיאף או מולייר ולה פונטיין (הקבורים ביחד משום מה..)

לצד כל אתר תיירות גדול מסתתרים שוליים מעניינים לא פחות. לצד המארה הנפלא והטחון ברובע הרביעי מסתתרות חנויות וגלריות נהדרות של הרובע השלישי (מאתיים מטר צפונה , סך הכל). המבט על שער הניצחון יפה יותר מכל שדרה אחרת מאשר השאנז אליזה. אפילו במונמארטר  הלעוס יש רחוב לא רחוק, נטול תיירים ונהדר. Caulaincourt שמו. תחנה אחת  נוספת במטרו עושה את כל הההבדל.(Lamarck-Caualaincourt ).                                                  שוק הפשפשים בסוף קו ארבע (port de cilngacourt) אם זה יום שבת ראשון או שני הוא הגדול מסוגו באירופה. בפירוש שווה בדיקה. שאטו דה וינסנס ופארק דה פלורל , אם מזג האויר טוב. פורט דה ארסנל. האזור סביב תחנת המטרו  ז'ורס ותעלת סן מרטין.   Maison Européenne de la Photographie במארה. הוטל דה סולי גם הוא לא רחוק ושווה גם שווה הצצה. אל תוותרו על חנות הספרים שבו, ואם נכנסתם אליה אל תשכחו להרים את הראש ולהביט בתקרה.

כיון שזו פריז, בכל חלל שמכבד עצמו יש לפחות בית קפה ולפעמים גם מסעדה. חפשו גם אותם ושבו לכוס יין או תה. ואולי גם איזו עוגה.

שומר נפשו ירחק: רו דה ריבולי  ובתי הכולבו הגדולים ביום שבת. המוזיאונים הגדולים בסופי שבוע. מגדל אייפל, גני הטולרי ושאנז אליזה בכל יום. סביבות כנסיית הנוטרא דאם בכל שעה. 

חללים מגניבים: כשמם כן הם. חללים גדולים שהכל יכול להתרחש בהם. תערוכה, מופע מוזיקה באיכות סאונד פלילית, אומנות רחוב, בראנץ' גדול, שוק אורגני או יד שניה. יש תוכנית משתנה מעודכנת באתר.

www.gaite-lyrique.net  

  www.104.fr   

  www.lecomptoirgeneral.com

  www.palaisdetokyo.com 

וגם הוטל דה ויל, בית העירייה הגדול, תמיד מארח תערוכות מעניינות ולרוב גם בחינם. ואם כבר הגעתם אליו, לא תכנסו ממול לחנות הגדולה של BHV  ?לראות את כל מה שלא תוכלו לקנות אבל כמה שזה יפה. אל תוותרו  גם על קומת כלי המטבח.

למאותגרים כלכלית: טוב ,זה ממש לא הזמן ולא המקום לחסוך. עם זאת יש רשימה של מוזאונים ואתרי תרבות נחמדים בסבסוד העירייה ולכן בחינם. לה מייסון ויקטור הוגו, בית בלזאק, מוזיאון קרנבלה במארה, אוסף קונג'אק-ז'ה         (Cognacq-Jay ) גם הוא במארה ומצוין ואחרים. בכל אחד מאלה תמצאו רשימה מלאה של כל היתר . אם אתם בסביבה או אם רק אוחזת בכם התאווה לשירותים. לפחות הטילו את מימיכם במקום נחשק.

עוד כמה מילים חשובות לדרך : אָה לֶה זִי= יאללא,  אוֹ נִי ווָה = בוא נלך, ואם אין מה לומר אז  דוֹנְק= ובכן , או  בּוֹן= יופי, טוב,  הלאה.    קללה אחת לדרך  וַשִייֶה= לך לעזאזל.  בבקשה לשבור את הזכוכית במקרה חירום בלבד.כאן זה לא ישראל.

נראה לי שזהו .צריך כבר להיפרד.

ועוד לא אמרנו מילה אחת על מקרונים או על קניות, רחמנא ליצלן. על טיולים מחוץ לעיר, על פסטיבלים, גינות ציבוריות שראויות לפִּסקה בפני עצמה. על מוּזֶה קה דה ברנלי (quaibranly.fr) או  מוזיאון arts-et-metiers שיכל להיחשב גם כאתר חובה שאינו דגדגן וגם כחלל מגניב. וטרם הרחבתי מספיק בדבר השוטטות בעיר. השוטטות המבורכת שכאן היא מושג של ממש. לשם כך אפשר לרדת בתחנת המטרו של arts-et-metiers ברובע השלישי , לחפש את שוק הילדים האדומים (Marché des enfants rouges) ולהתחיל משם. (רמז: rue Bretagne).

טיפ אחרון: אל תשכחי לבדוק מהו מזג האויר , רגע ממש לפני האריזה לנסיעה. העיר היפה משנה את דעתה לפעמים מרבע שעה לרבע שעה. גשם במלוא הרצינות ואז שמש, כי כך מתחשק לה. אני מוצאת את התחזית של הבריטים באתר BBC  מדויקת למדי. http://www.bbc.co.uk/weather/2988507.

מה שלא יהיה מזג האויר, אל תשכחי לעולם את הצעיף המעודן. ואם אין לך אחד כזה, תקני  אותו כבר כאן.

אָ טוּט אָלוֹר