מקום מוצל וקריר
  • חבצלת שפירא

חן

נשרים ומקומות שהולכים אלינו

וילדים שמתבוננים באמצע מן השקט

חלמתי שאמי יולדת את בתי

והיא מלוכלכת ולמרות זאת היא מדברת

ולכן איני יכולה לוותר עליה.

חלמתי שאני רואה הכול, את הדברים כפי שהם

ובנֵי האצולה לא מלגלגים יותר

ולמרות זאת האוויר מתמלא חמאה.

והחורים נוזלים עכשיו

והנוזלים מגירים דבש סמיך שחור

ולבתי התינוקת שער דבש ועיני ספיר

משובצות לינולאום.

אבל אי אפשר לא לוותר.

הילדים תמיד ילטשו בנו את עיני אבני הירח שלהם

וקוורץ נשפך משפתותיהם

משיניהם שגורסות חצץ

וגם זה נגזל מאתנו, הידיעה הזאת,

ולא מאסנו זה בזה, רק נותרנו רעבים

שכחנו תכשיטים על השידה, הסרנו אותם

לפני השינה ושכחנו שפעם היו לנו תכשיטים

שכחנו אבנים נוצצות

שכחנו פנינים מזויפות

שכחנו ברק עמום של זכוכית מאובקת.

שכחנו, וטוב שכך, ומוטב שנשכח

ומוטב שנַפנה גבנו לתריס

שהאור זולג דרכו

מוקדם מדי.

לא להתעורר לקול הידיעה

שהיא כבר הובטחה, שאין אפשרות

לא לוותר.

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לחבצלת שפירא