ליד אביב / שירים מאת אימו

ליד אביב / שירים מאת אימו / בית אוצר 2020 / ספר אלקטרוני ניתן להורדה חינם / ספר מודפס 30 ₪ /

ברצוני לספר לכם על הספר "ליד אביב" שניכתב על ידי אימו בעילו שם וגרם לי לבכות.
יכולתי לכתוב: זהו ספר אמיץ שלא מפחד להתעסק בפתיחות גמורה בנושא שהוא בגדר טאבו, וצובע אותו בצבעים רגילים של החיים. בכך, זהו צעד חשוב בהוצאת מחלות הנפש מהגטו הרגשי והחברתי שבו הן נתונות. בשבירת קונוונציות חסרות בסיס שרואות בפגועי הנפש אנשים ששייכים לספרה שאינה צריכה להיות חלק מהחברה ולכן הם מודרים ממנה בין אם פיסית על ידי כליאה במוסדות, ובין אם מנטלית. שכן פגוע נפש נתפס כמי שלא מחובר למציאות ולפיכך אין ל מקום מבציאות שלנו. ועדיין אנו לא שם והספר מפורסם תחת פסאודונים. עדיין כדי לזכות להיות חבר תורם ופעיל בחברה, ללא כל הנחה, נדרש פגוע הנפש להזסתיר את מחלתו ולהסתתר תחת קרדיט לא לו.
אבל את השורות הללו לא אני כתבתי אלא כתבה אותם חוקרת התרבות והמו"ל של הוצאת בית אוצר ספרים אלקטרוניים רקפת, א, ידידיה.
במקום לכתוב על הספר ובכוח להוציא מעצמי משפטים מקוריים שטרם נכתבו, אביא כאן שני שירים ואתם תשפטו בעצמכם:
בהלוך ושוב בגן המשחקים הצמוד לבית. אני אומרת : תגידי לו
שיסכים להבדק על ידי פסיכיאטר. היא אומרת לי זה לא יעזור.
זה לא עוזר.

בבית אתה רוצה לנסוע למשרד הנסיעות כדי לקחת את כרטיס
הטיסה. אני נועלת את דלת הכניסה מבפנים. אתה עם המפתחות
ביד. אני חוטפת אותם בכוח מהיד שלך.

הכאבתי לך.

אתה במרפסת הכביסה. אתה קופץ ומתיישב על המעקה. אתה
שואל אם זה מה שנשאר.
(זה היה רק לרגע.)

אנחנו בסלון.

אני במטבח בטלפן עם ד"ר שחורי מבריאות הנפש. היא מבקשת
לדבר איתך. עליה לשאול אותך אם תבחר להגיע אליה לבדיקה.
אני מסננת אי אפשר. הוא יקפוץ. אני מקרבת את הטלפון אלייך
שתשמע אותך עונה. אולי שמעה. היא תטפל בזה. היא תדאג
לשלוח את האחים. השעה אחת עשרה בבוקר. בטח שאני זוכרת.
אני מתקשרת לאחי. אבא לא יכול היה. זה היה יותר מידי, ללכת
לתוך סוף העולם. אבא שלו, סבא היה שם.

מתי שהוא אכלנו, מתי שהוא כבר היית רגוע. יצאנו להליכה קטנה
בחוץ. השמש הלכה וירדה והיתה רוח. קרירה, עדינה הספקנו
לחזור הביתה. הם דפקו בדלת והכנסתי אותם. הם היו גדולים
מוצקים כאלה. הוסתנו הצידה, הם דיברו ישירות אלייך. הם עמדו
קרוב בפתח החדר שלך. סובבו את הפנים. החלפת בגדים. יצאנו
אתם ואנחנו.

והינה השיר המסיים את הספר:

אי אפשר לספר מי אני
כי אי אפשר לספר מי אתה
כי אי אפשר לספר על כרטיס הנכה, ולא על
התרופות שאתה לוקח וישן שעות ביום,
ולמה אתה לא עובד, ומאיפה הכסף –
זאת מחלה, אחרת.
זאת לא בעיה אתה מסתדר,
עובד בבתי קפה על מחשב נייד
עם אזניות מדוייקות שמחזירות
צליל בס עמוק רועד,
טרטור מנוע, מאורר, רפרוף כנפי חרק,
השקת גביעי זכוכית דקיקים,
טפיחה של קצב על שלחן, על בית החזה, על כתף, נגיעה.
אתה מזקק את החלקים ומחבר מחדש בסנתיזסיזר זעיר.
יש לך אולי עשרים גיטרות. לכל אחת יש אופי, וצליל מיוחד משלה.
יש לך חברים שמבינים באומנות, תכשיטים, בחפצים עם הסטוריה –
יש לך ידידה מעצבת.
אתם שותים יחד קפה, מידי פעם.
האם היא תדע?

לאתר הוצאת בית אוצר ספרים אלקטרוניים:

https://books.treasure.co.il/product/nearby-spring/