(פזמון ל)כביריה
תֵּן לָהּ לָמוּת בְּבִטְחָה, לַמַּלְכָּה כַּבִּירְיָה
הָרְחוֹב עָשָׂה אוֹתָהּ אִשָּׁה לַכְּלָבִים
וַחֲתוּלִים אָכְלוּ שְׁאֵרֵי אִטְרִיוֹת
מִכַּפּוֹת יָדֶיהָ
אוֹ יָשָׁר מִפִּיהָ
גּוֹזָלֶיהָּ – – –
הַלֵּיצָנִית עוֹשָׂה פַּרְצוּף לִשְׁמָהּ כַּבִּירְיָה
וְהַהִיא נֶעֶלְמָה לָהּ כְּבָר
מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים
וּמֹחוֹ שֶׁל פֶלִינִי קוֹדֵחַ רוֹתֵחַ
לִפֹּל בַּפַּח כְּאַחַד הַשְּׁבִירִים
הִיא נַפְשָׁהּ מָכְרָה
בַּעֲבוּר זוּג מִשְׁקָפַיִם
לוּטוֹת וְחַסְרוֹת אִישִׁיּוּת
אֲבָל דִּלְּגָה עַל הַשָּׂטָן, שְׁמַע
דִּלְּגָה עַל הַשָּׂטָן
וְזֶה אוֹת מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת
שָׁם מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת
מְחַכָּה הַגְּבִירָה שֶׁתִּהְיֶה
בְּסָלוֹן אוֹרְחִים מְאֻוְרָר וּשְׁטוּף נִיצוֹצוֹת
וּבְמֶרְצֶדֶס פְּתוּחָה
תִּסַּע הַגְּבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה
אֶל אוּלָם הַמַּרְאוֹת
תֵּן לָהּ לָמוּת בְּבִטְחָה, לַמַּלְכָּה כַּבִּירְיָה
הֲרֵי כֹּל הַעֲוָיָה שֶׁל בִּטּוּל עַצְמִי
לֹא תּוֹעִיל לָהּ
לְהֵעָלֵם בַּחֲלִיפוֹת הָאוּלָם
(מתוך חיתוך דיבור, הוצ" צ"ריקובר ועיתון 77, 1989)
מעטים הסרטים שראיתי אבל השיר החייה לי את הסרט.
תודה, סבינה. אם זה מחייה לך את הסרט, שמחתי גדולה! ואני מקווה שגם ג"ולייטה מסינה הגדולה מחייכת במקום מושבה.
סרט נצחי, והשיר משעשע
תודה לך
שומע את נינו רוטה ברקע 🙂
תודה, אמיר
היי תמר
השיר שלך לקח אותי לכאן ועכשיו השם הזה מתוך הסרט דוקא עושה אותן קומיקס.
תן לה למות בביטחה
שורה חזקה להתראות טובה
תודה, טובה. מעניינת האסוציאציה שלך לקומיקס, זה נראה לי רלוונטי.
תמר,
מודה ומתוודה – את הסרט (לבושתי) לא ראיתי. עדיין, אהבתי את השיר. רק אולי לקח לי זמן רב יותר להיכנס אליו. אני אוהבת את הציור של הסיטואציה, של התחושות, את החושניות העשירה.
תודה, מירה
היום אני קוראת אותו אחרת מאז. ואוהבת יותר.
תודה, יעלה.
אהבתי את השילוב בין מסינה בדמות כביריה, לבין מסינה הגברת והשחקנית לשיר אחד, ותהיתי אם בנפילתו של פליני לפח כיוונת להתאהבותו בה.
כך או כך מצרפת לך קישור לקצת תמונות ונינו רוטה .
http://www.youtube.com/watch?v=1Nshf2sQpwc&NR=1
הוי, מקסים סיגל. נראה לי שגם בתמונות שבקישור אפשר להתרשם מן הפנים מלאות ההבעה של מסינה שלכבודן כתבתי את השיר הזה. וקראת יפהפה את משחק המסיכות שבשיר. תודה