בננות - בלוגים / גיורא לשם / שבוע הספר אינו שבוע הסופר!
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שבוע הספר אינו שבוע הסופר!

 

היריד

 

גם השנה אבוא אל כיכר מלכי ישראל. אלך מן הפרמידה ההפוכה של יגאל תומרקין בוכאה מרגלות בניין העיריה, כשאני חולף ליד הדוכנים ואוהב את מראה ערימות הספרים, זמינים לעיון חטוף ולרכישה. מבחר הספרים יהיה מגוון למדי. המחירים יהיו נוחים, יחסית. המוני בני אדם יצבאו על הדוכנים, יעלעלו בספרים, ירכשו את מקצתם ויילכו לביתם שמחים וטובי לב. אך אנחנו, יוצרי הספרות, הצופים ביריד בעיניים אינטרסנטיות, נמשיך להרהר בטיבו של שבוע הספר וטבעו גם לאחר שתיאלם תרועת הפסטיבלים, לאחר שיפורקו הדוכנים ופועלי הניקיון יטאטאו את הכיכר.

מו"לות היא עסק, ועסק חייב להרוויח כסף, ובלי מו"ל אין ספרות. גם היוצר זקוק למו"לות חזקה, חזקה בהרבה מזו הקיימת אצלנו, כי מו"לות חזקה מסוגלת לקיים יוצר וגם להפיץ כהלכה את יצירי רוחו. יהי נא חלקי בדברי הברכה המושמעים לקראת שבוע הספר העברי תשמ"ו תביעה למו"לות חזקה:מחוייבת כלפי הקורא במגוון איכותי ומחוייבת כלפי היוצר כרועה נאמן.

את המחוייבויות הללו אני מבקש להאיר באמצעות תיאור יחסי הגומלין הקיימים בין הקוראים למו"לים ובין המו"לים ליוצרים: משוררים, מספרים, מבקרים, חוקרים, מתרגמים, עורכים, מעצבי ספרים וכו'. בלי "פס היצור" הזה אין לבתי הדפוס מה שידפיסו ואין למו"לים מה שימכרו, והוא הקובע את טיב המוצר וערכו. אך התמונה לא תהא שלמה אם לא אעיר בהמשך גם על חלקו של השלטון במערכת התרבותית הזאת, כי מעורבותו אינה נעצרת על סיפה של תרבות הספר. לפעמים היא כפי בחנות חרסינה.

 

הקורא כצרכן

המצב האידאלי בשביל הקונה הוא דיאלקטיקה מן הסוג הבא: יש להניח על המדפים מבחר כבהיפרשוק אך לשרת את הלקוח כמו במעדנייה. בשנים האחרונות קטן מספר החנויות המתמחות וגדל מספר החנויות הכלליות. אך הנפגע הוא הקורא אנין-הטעם המחפש את הספר הבלתי רגיל, ולאו דווקא את רב-המכר האקטואלי. כך נכשל שרות חשוב, שהיה עשוי לפתור את בעייתו של רוכש הספרים הנאמן והמתמיד במשך כל השנה שרות ההזמנות. מעטים המו"סים המוכנים לטרוח ביזום הזמנה של ספר שאינו נמצא במלאי החנות, כי גם הסוכן אינו שׂשׂ להכין מלאי כזה. אבל הקונה מן הסוג הזה יודע, לכל הפחות, את אשר הוא רוצה לרכוש.

פרשה עגומה יותר מהווים הקוראים שאינם יודעים לקנות. משולח לנפשו (לקורא המיומן, דרך אגב, זאת משאת הנפש!) יתעה הקונה בחנות ובמרבית המקרים יקנה ספר שאינו הולם את רצונו בכל המובנים, או ייצא אל הרחוב בידיים ריקות. אי אפשר למכור ספרים בשיטת ה"מקררים לאסקימוסים", אך צרכנות נבונה (שהיא במקרה הזה גם מסחר נבון) חייבת להילמד בסדנאות החיים של הספרות: בחנויות הספרים.

 

מו"לות כחקלאות

שדות בור שאין משקים אותם מצמיחים גידולי פרא. מו"ל מו"ל מקווה ליבולים טובים ללא השקעה. זו, על רגל  אחת, כל התורה כולה. המו"ל מוכן להשקיע בדפוס, בנייר, בעטיפה ובקצת פרסום, אך את היוצר הוא מְשַׁלֵּחַ לרעות בשדות בור. למעט יוצרים בודדים, אין טיפוח. המדובר הוא ביוצרים טובים, אפילו טובים מאוד, שאין המו"ל טורח לטפח משום שרווחת הדיעה, שאפשר ליצור את חומר הגלם של הספר, כתב היד וכל הנספח לו, בחינת יש מאין. אין זו רק שאלה של טיפוח כלכלי מקדמות, קצבאות תקופיות, תמלוגים וכו' אלא גם שאלה של הדרכה והכוונה על-ידי עורך וראש מדור. המו"לות הבריטית יודעת מהו תפקיד העורך, וממנה ראוי ללמוד. כך ליווה אדוארד גראנט את ד"ה לורנס במשך שנים רבות. דמות כזאת של עורך כבר אינה קיימת במו"לות שלנו, וחבל.

אבל זה רק צד אחד של המו"לות, אף כי הוא מעיד על צדדים אחרים. חוסר התכנון והיעדר הקו הספרותי הם הרעות החולות באמת. בחירת הספרים, מקוריים ומיועדים לתרגום לעברית, היא בחירה מזדמנת ומקרית. במרבית ההוצאות הגדולות אין אנו יכולים לזהות קו מערכתי ברור, שעל פיו נוכל לומר מדוע הוצא לאור ספר זה או אחר ומדוע לא הוצא לאור ספר זה או אחר. גם אין הבדל ברור בין הוצאה להוצאה, אין פרצוף של ממש, למעט הוצאות ספרים כמאגנס, מוסד ביאליק, יד בן-צבי  וכמה הוצאות אחרות שגיבשו קו מערכתי ברור, אם כסימון קווי תיחום של התמחות ואם בקביעת סטנדרטים גבוהים של עריכה. ודוגמה אחרת: לא תמיד ברורה בחירת הספרים של סדרת הספריה לעם של עם עובד אך איכות התרגום והעריכה בסדרה גבוהה.

לא מדובר רק בטשטוש אידאולוגי שהִדהה כליל את פרצופן של הוצאות כספרית פועלים והקיבוץ המאוחד, כי אם גם בדלות המחשבה הספרותית-המערכתית, והדברים מצטרפים גם למגמות המסחור והפרקטיקות הפסולות של השתתפות יוצרים במימון הוצאתו של ספר לאור, וכל אלה משבשים את אופי הספרות, המקורית והמתורגמת גם יחד.

ען כן רואים אור ספרים טובים שאינם זוכים לטיפוח, ועל כן רואים אור ספרים בינוניים או גרועים שזוכים לטיפוח יתר. כך נפל בין הכסאות ספר בכורה בספרית הפועלים של מספר מעניין כאיתמר לוי, שזליג מיינץ וגעגועיו אל המוות שלו לא זכה לעריכה ראויה (כל עורך זוטר היה מדלל את פרק הסיום ברומן) ומכירתו לא קודמה כלל. הספר הזה נותר עלום שם ואלמוני, חרף ערכיו הספרותיים והעניין בנושאו. על כן טופח עיין ערך: אהבה במסע מכירות שערכה הספרייה באגרסיביות ראויה לגינוי. עיני אינה צרה בפרסום ובקידום מכירות אך האופן הרעשני והוולגרי שבו נוהל מסע המכירות הזה פשוט לא הלם את נושא הספר ותוכנו, ואולי אף לא את רמתו. אני חושש שאופן ניהול מסע המכירות עוד יזיק לספר הזה בעתיד (בגלל תגובת נגד של קהל הקוראים) וגם לספרים אחרים של הספרייה. הכלל החל על סמים ממכרים חל גם על פרסומת כדי להשיג השפעה צריך להגדיל את מנת הסם מעת לעת.

אבל הכישלון הגדול, המתמשך, של מרבית המו"לים, הוא תגמול לא נאות של היוצרים והמתרגמים. רק מתרגמים בודדים, מעטים מדי, זוכים לתשלום נאות על עבודתם. אחרים, ומדובר במתרגמים טובים, אינם מסוגלים להתפרנס כראוי מפרי עמלם. הדבר נותן את אותותיו ברמת התרגום ובמדיניות התרגום. מתרגם מעולה יהסס מאוד לקבל על עצמו התחיבות לעבודת תרגום של יצירת מופת, כי בזמן הנדרש לתרגומה יוכל להשתכר בעבודות תרגום קלות כסף רב יותר.

ומעל לכל, כושל מאוד תגמול היוצרים של היצירה המקורית. שיטת התשלומים המקובלת (4-2 פעמים בשנה) פועלת באופן חד-צדדי לרעת היוצר. בעידן המחשבים אם אי אפשר לתרגץ את השיטה בתירוצים של קשיי התחשבנות. אין מה להכביר מלים בעניין הזה: השיטה חייבת להתשנות, ומייד.

 

אחד בפה ואחד בלב

שׂרים וראשי ממשלה מוכנים להתנאות בפומבי באהבת ספרים, רצוי בנוכחות עתונאים, צלמים וטלוויזיה. ראש הממשלה מוכן לקבל בטקס פומבי את חוברת סימן קריאה מידי העורך (וכדאי להסב את תשומת לבו של מר פרס לעובדה, כי החודש ראו אור גם חוברות מאזנים, פרוזה, עתון 77, קתדרה, בית מקרא, סידרא, פשוש וכו', והרי לך פוטנציאל של 12-8 טקסים נוספים, מצולמים היטב ומתועדים). מפי אישי שלטון נמסרו לעתונאים (במגזין תל אביב, 6.6.86) פרטים מאלפים על הספרים המונחים בערימות על שולחן העבודה לעיון ולקריאה, הכל אינפורמציה עוברת לסוחר בשוק התקשורת, לטובת האזרח הקטן. אומר מנחם בגין, מפי נביאו יחיאל קדישאי: "גיא אוני של שולמית לפיד והחיים והגורל של וסילי גרוסמן."

עולה על כולם, כמצופה מסדר החשיבות בפרוטוקול, ראש הממשלה מר פרס, שעל שולחנו מונחים הספרים ערימות ערימות, חומרים-חומרים, ובהם: על ערכים ונכסים, פנחס לבון; החינוך העברי בארץ ישראל, רחל אלבוים-דרור; מעט מזה, שירים של עזריאל קאופמן, קשת וכידון של פרץ בנאי; הגרושה הזאת היא אמי של שלום רביב; סיפור חיים ופרקי ציור של שאגאל מאת דוד גלעדי; עוד חוזר הניגון של נחום היימן;  אושוויץ כממלכת פאוסט של רבקה שכטר. מן הרשימה הזאת נעדרים, כמובן, רבי-מכר כדו"ח ועדת בייסקי על פרשת מניות הבנקים וד"חות היועץ המשפטי. אין ספק שראש הממשלה עיין בהם, בין ספר שירים אחד למשנהו, אך נשאלת השאלה, היכן הם מונחים?

לא היה זה מן הנימוס לקלקל את אווירת החג של שבוע הספר העברי. אך לנוכח שפעת האהבה שרוחשים שׂרים ונגידים לספרים, אני תוהה על שורשי השנאה שהם שונאים את היוצרים. לא, אין איש מהם מדבר בגנות היוצרים. להיפך, כולם מנסים ללטפם כל הזמן. הצרה היא שבפועל ממש, שונאים השרים והנגידים את היוצרים. שנאה? איבה ממש!

"סופרים כותבים טוב יותר בתנאי מחסור," אמר פקיד בכיר למשלחת סופרים לפני שנכנס לוולבו הצמודה שלו ויצא לדרכו. "לא יתכן להפלות סופרים לטובה," אמר פקיד בכיר אחר במשרד האוצר כאשר הורה להעלות את שיעור הניכוי במקור שכר הסופרים לרמה של 55%. כידוע, יהלומנים ושחקני כדורגל סובלים מקשיים כלכליים ועל כן אין להעלות על הדעת ששיעור הניכוי במקור מהם אף יתקרב לזה של סופרים. והדברים ידועים: את הספרים אוהבים אבל עם שחקני כדורגל, יהלומנים וספרי-צמרת הולכים למסיבות קוקטייל. זה כל ההבדל על רגל דקה אחת של כוס ויסקי.

לא יועילו ההתנאוּת בספר וההתחנפות לסופר עד אשר לא ישתנה מעיקרו היחס המעשי ליוצר בתשומת לב לתנאי עבודתו, לשכרו ולתנאיו הסוציאליים, כדי ששבוע הספר הבא יהיה גם חגו של הסופר.

 

גיורא לשם

 

◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘◘ 

אם חשתם בקריאת המאמר תחושה של דז'ה-ווּ אין זה פלא.

המאמר נכתב באביב 1986 ונדפס במוסף לספרות של מעריב ב-20.6.86, לקראת שבוע הספר. האירוע נערך בשנים ההן בכיכר מלכי ישראל, עוד בטרם נקראה לאחר מכן כיכר רבין בעקבות רצח ראש הממשלה בנובמבר 1995.    

מצאתי לנכון לפרסם אותו כאן מחדש, משום שמה שנכתב בו כהזהרה לא תוקן, וכל מה שתואר כהיזק, החמיר והלך.

זה כבר אני קורא ליוצרי ספרות במדינת ישראל להחרים את שבוע הספר. האירוע השנתי חדל לשרת את יוצר הספרות ונעשה כלי-שרת בידי המו"לים, המפיצים ורשתות השיווק, שבמקרים רבים הם אותו הגוף עצמו.

לא אלו היו כוונותיו של מייסד שבוע הספר העברי, שלמה טנאי ז"ל. לא זה מה שהובטח ליוצרי הספרות עם יסודו של המפעל הנאה שכוונתו סולפה והוא משׂרך את דרכו.

 

 

 

 

6 תגובות

  1. גיורא פישר

    ואני כבר עלצתי למקרא הפסקה הראשונה
    וחשבתי שסוף סוף נוכל להפגש!
    טוב, נמצא כבר זמן אחר
    הרבה בריאות
    גיורא פישר

  2. בבבבבבבבבבב

    פארודיות הורסות על בכירי סופרי ישראל. ראשון ניר ברעם המוכשר והנאה, כך הוא משווק ספרו לעיתונות: הנה לכם ספרי החדש היפה אנשים טובים יצא בהוצאת עם עובד האיכותית מאוד. הספר הוא רומן רחב יריעה המתרחש בגרמניה הנאצית, הספר מקסים מהמם, מרתק, מרשים, אפי, מעמיק, יצרי, יצירת מופת חד פעמית בספרות הישראלית . כמובן שכל ספרי הם יצירות מופת חד פעמיות, ותשאלו את חברה שלי איך היא נהנית לעביר את ספרי על הכוס שלה ולהרטיב מזה. אני עובד בתור עורך בעם עובד, עבודה שסידרו לי בפרוטקציה. אני מרוויח 15 אלף נקי ומוציא בערך ספר אחד בארבע חודשים, ככה שיש לי המון זמן לכתיבה וליחסים קרובים עם עיתונאים ואנשי רוח. חבר שלי איתמר בן כנען כתב על ספרי המדהים הקודם בעכבר העיר, חברי הטוב גלסנר ממעיר בכתב על ספרי המדהים במעריב, חברי כתבו עלי בהארץ, וכמובן של הביקורות היו אוביקטיביות אמינות, מעמיקות, כנות, ונטולות פניות. אני פשוט מדהים. פרוסט ואני אוכלים מאותה עוגייה של הדודה שלנו. אני דומה לאבי עוזי ברעם, שהיה אפס פוליטיקאי משמים, אך עשה קריירה מפטפוט נצחי עם העיתונות. אבא דיבר על פוליטיקה, כדורגל, אוכל, גרוזינים בהריון ומהלא…עכשיו הוא נשוי לאביבה הגרוזינית שהיתה מזכירה שלו, ועכשיו עובדת אצל אדלר חומסקי במשרד פרסום. אבא בא אליה כל צהריים לאכול חינם ולפטפט עם כולם על הימים היפים. אני כמו אבא, גדול ונהדר וחכם ומכושר. ובכלל בלי קשרים בתקשורת. אני סולד מיחצנות! אני סולד מזיוף! אני מתראיין כל היום והלילה רק כי מכריחים אותי!! כאמור, שמי ניר ברעם, גם סופר רב מכר וגם סופר איכות. אני הדור הבא של סופרי ישראל. ס.יזהר ילד לעומתי…אז קנו את ספרי ורוצו לספר לחברה, ותנו לחברות שלכם להעביר את הספר על הכוס שלהם, הם ירטיבו את הכריכה אבל לא נורא, גם ככה לספר שלי יש ריח של דגים רקובים מן הים… ועכשיו רן יגיל הסופר, העורך, המתרגם, הפובליציסט, המשורר, הפילוסוף, בביקרות בNRG על מצב הספרות בישראל: אין ספק שזו שעתה היפה של הספרות בישראל, עם קולות נועזים וחדשים כמו יעל ישראל, אילן שיינפלד, סמי ברדוגו, וקולי שלי עצמי, ישראל עומדת מול תור הזהב השירי והסיפורי שלה. יעל ישראל זה עגנון אני בשביס זינגר. אמרתי כבר במעריב שיחזקאל נפשי הוא אריק אינשטין ויהודה ויזן שלום חנוך. אולי אני מטורלל ולא מבין מה אני מדבר בכלל, אבל בכל זאת הקשיבו לי, אני חייב שמישהו יקשיב לי ויאהב אותי, כי אבא היה כל הזמן בהצגות ולא חיבק אותי לפני השינה. אני ממליץ על יצירות מופת ישראליות נוספות: ספרי על רצח רבין בקיבוץ המאוחד- מילה שלי אוביקטיבית, נשבע לכם, זה הספר הכי טוב של העשור!! מזל שיגאל עמיר רצח את רבין – ככה כתבתי ספר על זה ויצא לי בקיבוץ המאוחד המכובד. עד אז פרסמתי רק בהוצאות נידחות תמורת בוכטה כסף, ועכשיו אני מוערך ואפילו הבת של רבין באה לערב הספרותי שלי. תודה לך יגאל עמיר. תודיע לי מתי אתה רוצח עוד ראש ממשלה כדי שאכתוב מראש על זה ספר. ספר אחר שלי יצא בכרמל- שוב, בלב שלם אני אומר-יצירת מופת! כמו כן, אמנון נבות החדש בכרמל (אני עובד בכרמל, ובלי משוא פנים אני אומר בכנות, זו הוצאה מדהימה, מספר אחד בישראל, ספרות מופת עולמית ומוניטין של מאתיים שנים!!) עוד המלצות: יהונדב פרלמן, אילן שיינפלד, יעל ישראל כבר אמרתי?, יעל ישראל כל ספריה בקיבוץ המאוחד (אני קורא בהם שוב ושוב כל ערב. וכל פעם מגלה משהו חדש!!) זהו, סופשבוע תרבותי לכם, אני יוצא עם הילדים לקטוף פרחים בשדה ולחלום שאני עליזה בארץ הפלאות שרוקדת על האבנים הצהובות של השירה בישראל בדרך לפגוש את הקוסם הגדול, עופר נימרודי כמובן והנה סמי ברדוגו, הסופר שפרופ' פרי מכנה סופר מכונן, אהרון שבתאי של המאה הזו. מתוך ילדה שחורה: "תמיד בבית הספר קראו לי ילדה שחורה, ומאוד נעלבתי. אמנם אני כושית ונאווה כמו פלסתינית וסודנית, אבל אני גבר ולא אישה! אז מה אם בבית ספר שיחקתי מחניים עם הבנות, והייתי מתאפר איתן בשירותים, זה אומר שאני לא גברי? בצבא שרתי בחיל נשים הייתי פקידה פלוגתית בקרייה. אחר כך למדתי ספרות באונ' תא אצל פרופ' פרי הגדול. אני לא אוהבת לדבר על נטיותי המיניות רק ארמוז שאני אוהב שיערות על הרגליים, חזה שטוח, ואיבר מין מתוח כמו קפיץ. אבל אני סטרייט!! ושאף אחד לא יוציא אותי מהמגירה בה אני שם את כתבי היד הנפלאים שלי! והנה עינת יקיר, סופרת מוכשרת עד כאב בראיון שנתנה לווינט לרגל צאת ספר הילדים שלה לילדים אוטיסטיים. "אני מוכשרת כמו שדה, אומרים שאני חקיינית של אהרון שבתאי, אבל זה שקר! אני אהרון שבתאי! כשהייתי בת חמש נכנס בי דיבוק וצרחתי כל הזמן אני שבתאי אני שבתאי, אמא לקחה אותי לרופא אליל, שאמר לה, הבת שלך תהיה סופרת גדולה, היא אהרון שבתאי! ספרי הראשון עסקי תיווך היה הצלחה פנומנלית-זכיתי בפרס מערוץ 2 שסידרו לי בהוצאת כתר. ספרי השני בעלי מלאכה הוא יצירת מופת פוצעת ומכאיבה. אני לא רוצה להתייחס לשמועות כי אני לסבית ונשואה לציייר הומוסקסואל, זה באמת לא עניינכם אם אני מגלה קנדומים של זרים אצלי בחדר שינה כל שבת בבוקר!" ולסיום ]פרופ' נסים קלדרון המהולל בראיון חושפני שנתן לגיל ריבה אגב ישיבה בערום בסאונה: אני מאוד מאוד מכובד, ומבין בספרות. הנה כתבתי ביקורת מהללת על שמעון אדף ועל אתגר קרת. הם נפלאים! נכון, הסתרתי את העובדה כי הוצאתי ספר אצל אותו עורך של שמעון אדף וקרת ובאותה הוצאת ספרים. נכון קיבחלתי צ'ק שמן על ספרי ועל הביקורות מההוצאה הזו. אבל זו עבודה!! אני ישר איכותית נחשב ומוסרי! אני צריך להביא אוכל לילדים(אין לי ילדים) ולקנות בגדים לאישה (אין לי אישה). ולשלם חשבונות (אין לי חשבונות). זהו, ואם דמרקר לא ימחקו מחר יסופר על מסעותיו של בני ציפר עורך ספרות בהארץ בסאונות הומוסקסואליות בלונדון, ועל בני מר ס עורך ספרות בהארץ על חוויותיו בגן העצמאות. לא להחמיץ!!

  3. כככככככככככ

    פארודיות הורסות על בכירי סופרי ישראל. ראשון ניר ברעם המוכשר והנאה, כך הוא משווק ספרו לעיתונות: הנה לכם ספרי החדש היפה אנשים טובים יצא בהוצאת עם עובד האיכותית מאוד. הספר הוא רומן רחב יריעה המתרחש בגרמניה הנאצית, הספר מקסים מהמם, מרתק, מרשים, אפי, מעמיק, יצרי, יצירת מופת חד פעמית בספרות הישראלית . כמובן שכל ספרי הם יצירות מופת חד פעמיות, ותשאלו את חברה שלי איך היא נהנית לעביר את ספרי על הכוס שלה ולהרטיב מזה. אני עובד בתור עורך בעם עובד, עבודה שסידרו לי בפרוטקציה. אני מרוויח 15 אלף נקי ומוציא בערך ספר אחד בארבע חודשים, ככה שיש לי המון זמן לכתיבה וליחסים קרובים עם עיתונאים ואנשי רוח. חבר שלי איתמר בן כנען כתב על ספרי המדהים הקודם בעכבר העיר, חברי הטוב גלסנר ממעיר בכתב על ספרי המדהים במעריב, חברי כתבו עלי בהארץ, וכמובן של הביקורות היו אוביקטיביות אמינות, מעמיקות, כנות, ונטולות פניות. אני פשוט מדהים. פרוסט ואני אוכלים מאותה עוגייה של הדודה שלנו. אני דומה לאבי עוזי ברעם, שהיה אפס פוליטיקאי משמים, אך עשה קריירה מפטפוט נצחי עם העיתונות. אבא דיבר על פוליטיקה, כדורגל, אוכל, גרוזינים בהריון ומהלא…עכשיו הוא נשוי לאביבה הגרוזינית שהיתה מזכירה שלו, ועכשיו עובדת אצל אדלר חומסקי במשרד פרסום. אבא בא אליה כל צהריים לאכול חינם ולפטפט עם כולם על הימים היפים. אני כמו אבא, גדול ונהדר וחכם ומכושר. ובכלל בלי קשרים בתקשורת. אני סולד מיחצנות! אני סולד מזיוף! אני מתראיין כל היום והלילה רק כי מכריחים אותי!! כאמור, שמי ניר ברעם, גם סופר רב מכר וגם סופר איכות. אני הדור הבא של סופרי ישראל. ס.יזהר ילד לעומתי…אז קנו את ספרי ורוצו לספר לחברה, ותנו לחברות שלכם להעביר את הספר על הכוס שלהם, הם ירטיבו את הכריכה אבל לא נורא, גם ככה לספר שלי יש ריח של דגים רקובים מן הים… ועכשיו רן יגיל הסופר, העורך, המתרגם, הפובליציסט, המשורר, הפילוסוף, בביקרות בNRG על מצב הספרות בישראל: אין ספק שזו שעתה היפה של הספרות בישראל, עם קולות נועזים וחדשים כמו יעל ישראל, אילן שיינפלד, סמי ברדוגו, וקולי שלי עצמי, ישראל עומדת מול תור הזהב השירי והסיפורי שלה. יעל ישראל זה עגנון אני בשביס זינגר. אמרתי כבר במעריב שיחזקאל נפשי הוא אריק אינשטין ויהודה ויזן שלום חנוך. אולי אני מטורלל ולא מבין מה אני מדבר בכלל, אבל בכל זאת הקשיבו לי, אני חייב שמישהו יקשיב לי ויאהב אותי, כי אבא היה כל הזמן בהצגות ולא חיבק אותי לפני השינה. אני ממליץ על יצירות מופת ישראליות נוספות: ספרי על רצח רבין בקיבוץ המאוחד- מילה שלי אוביקטיבית, נשבע לכם, זה הספר הכי טוב של העשור!! מזל שיגאל עמיר רצח את רבין – ככה כתבתי ספר על זה ויצא לי בקיבוץ המאוחד המכובד. עד אז פרסמתי רק בהוצאות נידחות תמורת בוכטה כסף, ועכשיו אני מוערך ואפילו הבת של רבין באה לערב הספרותי שלי. תודה לך יגאל עמיר. תודיע לי מתי אתה רוצח עוד ראש ממשלה כדי שאכתוב מראש על זה ספר. ספר אחר שלי יצא בכרמל- שוב, בלב שלם אני אומר-יצירת מופת! כמו כן, אמנון נבות החדש בכרמל (אני עובד בכרמל, ובלי משוא פנים אני אומר בכנות, זו הוצאה מדהימה, מספר אחד בישראל, ספרות מופת עולמית ומוניטין של מאתיים שנים!!) עוד המלצות: יהונדב פרלמן, אילן שיינפלד, יעל ישראל כבר אמרתי?, יעל ישראל כל ספריה בקיבוץ המאוחד (אני קורא בהם שוב ושוב כל ערב. וכל פעם מגלה משהו חדש!!) זהו, סופשבוע תרבותי לכם, אני יוצא עם הילדים לקטוף פרחים בשדה ולחלום שאני עליזה בארץ הפלאות שרוקדת על האבנים הצהובות של השירה בישראל בדרך לפגוש את הקוסם הגדול, עופר נימרודי כמובן והנה סמי ברדוגו, הסופר שפרופ' פרי מכנה סופר מכונן, אהרון שבתאי של המאה הזו. מתוך ילדה שחורה: "תמיד בבית הספר קראו לי ילדה שחורה, ומאוד נעלבתי. אמנם אני כושית ונאווה כמו פלסתינית וסודנית, אבל אני גבר ולא אישה! אז מה אם בבית ספר שיחקתי מחניים עם הבנות, והייתי מתאפר איתן בשירותים, זה אומר שאני לא גברי? בצבא שרתי בחיל נשים הייתי פקידה פלוגתית בקרייה. אחר כך למדתי ספרות באונ' תא אצל פרופ' פרי הגדול. אני לא אוהבת לדבר על נטיותי המיניות רק ארמוז שאני אוהב שיערות על הרגליים, חזה שטוח, ואיבר מין מתוח כמו קפיץ. אבל אני סטרייט!! ושאף אחד לא יוציא אותי מהמגירה בה אני שם את כתבי היד הנפלאים שלי! והנה עינת יקיר, סופרת מוכשרת עד כאב בראיון שנתנה לווינט לרגל צאת ספר הילדים שלה לילדים אוטיסטיים. "אני מוכשרת כמו שדה, אומרים שאני חקיינית של אהרון שבתאי, אבל זה שקר! אני אהרון שבתאי! כשהייתי בת חמש נכנס בי דיבוק וצרחתי כל הזמן אני שבתאי אני שבתאי, אמא לקחה אותי לרופא אליל, שאמר לה, הבת שלך תהיה סופרת גדולה, היא אהרון שבתאי! ספרי הראשון עסקי תיווך היה הצלחה פנומנלית-זכיתי בפרס מערוץ 2 שסידרו לי בהוצאת כתר. ספרי השני בעלי מלאכה הוא יצירת מופת פוצעת ומכאיבה. אני לא רוצה להתייחס לשמועות כי אני לסבית ונשואה לציייר הומוסקסואל, זה באמת לא עניינכם אם אני מגלה קנדומים של זרים אצלי בחדר שינה כל שבת בבוקר!" ולסיום ]פרופ' נסים קלדרון המהולל בראיון חושפני שנתן לגיל ריבה אגב ישיבה בערום בסאונה: אני מאוד מאוד מכובד, ומבין בספרות. הנה כתבתי ביקורת מהללת על שמעון אדף ועל אתגר קרת. הם נפלאים! נכון, הסתרתי את העובדה כי הוצאתי ספר אצל אותו עורך של שמעון אדף וקרת ובאותה הוצאת ספרים. נכון קיבחלתי צ'ק שמן על ספרי ועל הביקורות מההוצאה הזו. אבל זו עבודה!! אני ישר איכותית נחשב ומוסרי! אני צריך להביא אוכל לילדים(אין לי ילדים) ולקנות בגדים לאישה (אין לי אישה). ולשלם חשבונות (אין לי חשבונות). זהו, ואם דמרקר לא ימחקו מחר יסופר על מסעותיו של בני ציפר עורך ספרות בהארץ בסאונות הומוסקסואליות בלונדון, ועל בני מר ס עורך ספרות בהארץ על חוויותיו בגן העצמאות. לא להחמיץ!!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם