גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

{עיבוד של פרק מתוך ספר בכתובים} חשבנו שזה ימשך לעולם. היו אלו ימים של אשר בלתי מודע. לכל עונה היה צבע וריח אחר ומשחקים אחרים. כל יום היה ארוך מאוד ומלא. היינו שישה בבית, סבתא שלי הירושלמית שגרה אתי ועם אחי בחדר, היא התפללה כל היום ודמיינה שהיא עדיין חיה בירושלים, כעסתי עליה כי לא יכולתי להבין איך מישהו ירצה ...

אמרת, שכנעי אותי לבחור בך מחדש, לא בילדים שלנו, בהסטוריה, בך. תחילה כעסתי, אני, שהייתי פעם נסיכה שלך? אחר כך חשבתי ואני, הייתי בוחרת בי מחדש? למה בי? בגלל הגוף שלי? העורף? רוך בשרי בין כפות ידיך? פעם שרת שיר הלל לכל חלקה בגוף הזה.אהבת אותו או שאולי אהבה זו מילה חזקה מדי? ישנה? וכל ארמון הגוף הזה קרס כבר?אז ...

יוסי הסייד אמר {והרים ת"מכנסיים שלא ירדו לו} שהוא אמר לבן שלו שיזרוק ת"בחורה הנמוכה. "ולמה שיהיו לי נכדים גמדים," הוא אמר {הגבות התרוממו לו, הן כבר לבנות אבל העיניים הכחולות שומרות עוד על מבטי הבנות בסלואים הישנים.} "לא נכון?" יוסי הסייד אמר שמה שלגברים מותר אז לנשים אסור. "כי למה שיגידו לך זונה?" הוא אמר. {"ומה שאלת? רק חולה ...

העץ מריח את הסתיו ומתאפק לא להרפות בטרם את עליו. נענה להד קלוש של הוראות לחילופי עונות. מכיר הוא רק את הגינה שבה צומח. שני מטר מכל צד ובנינים חונקים והאויר שכבר מגיע רווי בצלצולי האזעקה הסלולורית. עשן הגי"פים הורודים. ריח צבעי המספרה מוחק מעל עליו כל זכר אלוהים. בלילות שומע נשימות תופים של מי שלא נרדם כמעט אף פעם. ...

אני נוסעת, לזלצבורג, לכמה ימים ללוות את בתי שתלמד שם באקדמיה למחול , קשה הפרידה, אבל הכרחית, כתבתי לה שיר  שתקח איתה, הוראות שימוש לקופסת החיים{רחוק מאמא} {הביטי איך אני כבר לא פוחדת כשאני רואה אותך רוקדת} פתחי, בזהירות כי מה שלא פתוח מתקלקל. קראי ההוראות אך אל תפחדי גם לנסות אחרת. אל תמהלי כדי שיספיק כי המהול איננו הוא ...

  אני חושבת שמיחסים לאמת חשיבות גדולה מדי, לא שאני בעד לשקר, אבל לא תמיד זו האופציה הרצויה, כמו שאמרתי לפני שנים לשכנה שפגשה אותי מטיילת עם בני הטרי והבכור בעגלה, "אני אגיד לך את האמת," היא התנדבה "רוברט רדפורד הוא לא" "במקרה הזה," אמרתי לה, "הייתי מעדיפה שלא תגידי את האמת, התינוק לא הולך עם מכונת אמת." בכל אופן ...

קראתי השבוע ספר, בנשימה אחת, כל הלילה, כשדמעות זולגות מעיני. את "האי הגדול" של כריסטיאן סיניול, ספר על גן העדן האבוד של הילדות, רחוק מאנשים בעמק הדורדון, אנשי נהר דלים שהנהר זורם בדמם. גבור הספור לא מצליח להשתקם מאשר הילדות הזו ומחפש את ההדים לו כל חייו. בעצם, כמוני חשבתי, לא שהכל שם היה מאושר בבקעת יבנאל ספוגת השמש, אבל ...

לבני, חולם חלומות האריה וכוס התה, לקראת גיוסו. אולי עכשיו הזמן לכתוב פוליטי על החלום שלך. אריה גדול רודף אותך ביערות בית ספר. חומות גבוהות חוסמות סביב. אין לך לאן לברוח. מחלון גבוה בצריח המורה שלך{לאנגלית} עם כובע רחב שוליים מחייכת. "תשתה תה?" היא שואלת, לא אותך, את הרודף שלך. אין לך לאן לברוח. זה ברור. ולא פחות אתה פוחד ...