לבחור בך מחדש

אמרת, שכנעי אותי לבחור בך מחדש, לא בילדים שלנו, בהסטוריה, בך. תחילה כעסתי, אני, שהייתי פעם נסיכה שלך? אחר כך חשבתי ואני, הייתי בוחרת בי מחדש? למה בי? בגלל הגוף שלי? העורף? רוך בשרי בין כפות ידיך? פעם שרת שיר הלל לכל חלקה בגוף הזה.אהבת אותו או שאולי אהבה זו מילה חזקה מדי? ישנה? וכל ארמון הגוף הזה קרס כבר?אז בגלל הפנימיות שלי? הפנימיות זו המצאה, אין הוכחות לקיומו של הדבר הזה, בכל מקרה אני לא באמת מכירה את הפנימי שלי, אבל אולי אסור לי להיות גלויה מדי? אספר לך משהו שגיליתי לא מזמן, בתורכיה, בכפר הנופש ליד הים, גיליתי ששם, בנוף הזר, אני הכי קרובה לעצמי. כלומר, לדבר הזה שבבית אני נמלטת ממנו למקרר, למחשב, לספרים, למגע השמיכה. שם, הייתי נטולת בית, חשופה, חסרת עבר ועתיד, שקופה בעיני אנשים, כביכול לא קיימת, אבל הרגשתי הכי קיימת, ודווקא שם להרף עין, הרגשתי חיובית, לא היו לי מחשבות שליליות, לא הייתי כועסת או נרגנת ומלאה ברחמים עצמיים, לא הייתי שוטר נקיון וחשבונאית העלבות, ואם זו אני האמיתית הייתי ממליצה עלי בחום, כי, היית מאמין? הישות הזו היתה טהורה, כמו הים הרך שאחרי החול, שירת הצרצרים בשעות האור, המקהלה שלהן מעל העצים הגבוהים. אני לא יודעת אם טבע באמת מדבר אליך, גם אני היום התרחקתי ממנו למרות שהתשתית שלי עשויה משתי וערב של שדות, אבל שם הייתי בוחרת בי. גם אתה? אולי המבט שלך עכשיו כבר התרכך ונעשה מצועף? כמו של הפילפינית של אמא שלי שאמרה לאחי אי לאב יו והמבט שלה, כך הוא ספר לי, הפך מצועף. {אני פתטית כמוה?}

אם היית משתכנע, היינו יכולים לנסוע כבר עכשיו לחוף הקרוב, היית רואה את פסי השזוף שלי כשהיינו שוחים ערומים, וכשהיינו חוזרים לחוף, השתיקה שלנו היתה מלאה בשמש אחרונה והעור שלנו היה עטוף טיפות והיינו מביטים זה בעיניה של זו.
אני מבקשת שעכשיו תעצום את עיניך ותדמיין אותי כמו לילה חם, כמו רוח קלה על העור, ריח חול רטוב ושושנים אדומות, כאלו שצומחות בבית ילדותי. תחשוב על העור החלק של ירכי ועל המבט ההוא שיכול לגרום לכך שהחומה השקופה תעלם. נו, השתכנעת כבר?