בננות - בלוגים / משה יצחקי / גלויות רומניות- מסע שורשים אל הרי הקרפטים
ועל סביבותיו שב
  • משה יצחקי

    "...לְלא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת. תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים. הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. מִכָּל הָאַהֲבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד, וּמְהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנוֹלְדוּ...." ( ויסלבה שימבורסקה)  משורר, עורך עמית כתב עת לספרות ואמנות משותף למורים ולתלמידים במכללה האקדמית לחינוך – אורנים. בין לבין עושה מטמורפוזות על הבמה. ספרי שירה שיצאו לאור עד היום: 'שב אל האין', אופיר, (1993) 'השמש יבוא ויפנה', מחברת שדמות, (1999) 'ועל סביבותיו שב' הקיבוץ המאוחד, (2004)  'נהרות נשאו קולם', הקיבוץ המאוחד, (2009) 'זמן טרופות' דואט: ציורים איריס קובליו, שירים משה יצחקי, הוצאת חלפי לספרי אמנות, (2010) האתר שלי: http://www.oranim.ac.il/site/heb/TmplLecturerHP.aspx?LectureID=486&AccountID=225  

גלויות רומניות- מסע שורשים אל הרי הקרפטים

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4



/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}


גלויות רומניות
 
חישוב מסלול
 

נְמַל תְּעוּפָה, מְכוֹנִית שְׂכוּרָה,

פוֹקוּס. מְכַל דֶּלֶק לְלֹא מִכְסֶה,
הֶגֶה רוֹעֵד, מַכְשִׁיר נִוּוּט, מַפָּה

לֹא מְעֻדְכֶּנֶת. נְסִיעָה נֶגֶד כִּוּוּן הַתְּנוּעָה.

חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

כְּפָרִים שֶׁעָמְדוּ מִלֶּכֶת, זְקֵנוֹת לוֹבְשׁוֹת שְׁחֹרִים
בְּפִתְחֵי חֲצֵרוֹת יוֹשְׁבוֹת וּבוֹהוֹת בַּתְּנוּעָה,
לִפְעָמִים רוֹכְנוֹת וְרוֹקְמוֹת מַפִּיּוֹת תַּחֲרָה כְּסָבָתִי

בִּתְמוּנָה יְשָׁנָה. בְּשׁוּלֵי דְּרָכִים מוֹכְרִים יְרָקוֹת
וּפֵרוֹת הָעוֹנָה, רִבּוֹת, גְּבִינוֹת עֲתִירוֹת אֲחוּזֵי 

שֻׁמָּן וּדְבַשׁ, בַּכְּבִישִׁים רִכְבֵי אֵשׁ וּפָרָשִׁים,
לְצִדָּן גְּרוּטָאוֹת כְּסוּסִיתָא מְקַרְטְעוֹת, עוֹקְפוֹת
בִּשְׁאָגָה אוֹ בְּחִרְחוּר מְנוֹעִים עֶגְלוֹת חָצִיר עַתִּיקוֹת

רְתוּמוֹת לְסוּסִים עֲטוּרֵי סְרָטִים אֲדֻמִּים.

'הִגַּעְתָּ לַיַּעַד'! יוֹצֵאת בַּת קוֹל מוּל הֵיכָל

שֶׁיָּדַע פַּעַם תְּכָכֵי אֲצִילִים, הַיּוֹם תַּחֲנַת רַכֶּבֶת

בִּנְסִיכוּת רוֹמַנְיָה חֶבֶל וָלָאכְיָה. בְּמֶרְכַּז הָעֲיָרָה  אֲנִי

אַחֵר עוֹבֵר כְּבֵן מָרוֹן לִפְנֵי קֻפַּת סוֹרְגִים מַחְלִיף יוּרוֹ

בְּרוֹן, וְהַקּוֹל מוֹשֵׁךְ לְמִנְזָר מְפֹאָר וּמֵרַמְקוֹלִים בְּחָצֵר

בּוֹקְעִים נִגּוּנִים מֵהַבַּלְקָן וְהַקַּרְפָּטִים פִּרְחֵי כְּמוּרָה

וְקִטְעֵי מַעֲבָר כְּמוֹ חֻבְּרוּ בְּמַסְּעוֹת הבעש"ט, וַאֲחֵרִים

שֶׁתָּעוּ בַּשְּׁבִילִים וּמָצְאוּ. מֵאַדְנֵי חַלּוֹנוֹת וּמִרְפָּסוֹת

תְּלוּיוֹת עַל בְּלִימָה, אֲדֻמִּים וְרֻדִּים וּצְהֻבִּים נִשְׁפָּכִים

פִּרְחֵי גֶּרַנְיוּם וְשׁוֹשַׁנִּים הַקְּרוּיִים כָּאן טְרַנְדָּפִיר

וּבַחַלּוֹנוֹת וִילוֹנוֹת תַּחֲרָה וְעַל שֻׁלְחֲנוֹת מַפּוֹת תַּחֲרָה

רְקוּמוֹת צִבְעוֹנִין וּבַחֲצֵרוֹת עֲצֵי אַגָּס וְתַפּוּחַ וּבֵינֵיהֶם

רוּחָהּ שֶׁל אִמִּי הַמֵּתָה מְחַיֶּכֶת, לוֹחֶשֶׁת, שׁוֹאֶלֶת:

עַכְשָׁו אַתָּה מֵבִין

מֵאֵיפֹה כָּל זֶה בָּא? וְשָׁעוֹן אַחֵר מוֹשֵׁךְ בַּדָּשׁ

 

חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

עוֹלִים הָרִים יוֹרְדִים עֲמָקִים, בָּתִּים מָטִים וְדַלִּים לְצַד פִּגּוּמִים
מְבַשְּׂרֵי דִּירַת חֲלוֹמוֹת וְכִמְעַט הִגַּעְנוּ לַפֶּנְסְיוֹן שֶׁל גְּבֶרֶת קְרִיבְיַּאנוּ,
מְאִירַת פָּנִים וְטוֹרַחַת לְהַנְעִים, זְמַן, לְבוּשָׁה מַזְכִּיר אֶת לְבוּשׁ אִמִּי
הָעֲמֵלָה בַּמִּטְבָּח לְמַלֵּא אֹרֶז וּבָשָׂר בַּקִּשּׁוּאִים וּבַעֲלֵי כְּרוּב
וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת מִשִּׂמְחָה לְאָרֵחַ בְּנָהּ וְכַלָּתָהּ. וּבָעֶרֶב בְּתַפְרִיט
מִסְעֶדֶת דְּרָכִים הַקְּרוּיָה הַחַאן שֶׁל חוֹרֵזוּ: צ'וֹרְבָּה דְּה וְקוּצְה,
מָרָק חֲמַצְמַץ וַחֲתִיכוֹת צְלִי בְּשַׂר בָּקָר, וְקַבַּאבּ הַקָּרוּי כָּאן מִיטִיטֵי
חֲמוּצִים הַקְּרוּיִים מוֹרֵטוּר, בִּירָה אוּרְסוּס וְקִנּוּחַ פְּפְּנַאש
וְהַכֹּל בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֵיי שֶׁזֶּה פָּחוֹת מִשְּׁלוֹשִׁים שְׁקָלִים
וְהַכֹּל בִּפְנִים רוֹעֵד וְנִרְעָשׁ.

 

חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעַמּוּד הָאֵין סוֹפִי, בֵּין נַחַל לְמַחְצָבָה
עוֹד מִנְזָר וּכְנֵסִיָּה וְרַכֶּבֶת יְשָׁנָה וַחֲלוּדָה
וְשַׁעַר הַנְּשִׁיקָה וְשֻׁלְחַן הַשְּׁתִיקָה
בְּפַּרְק הַפְּסָלִים שֶׁל בְּרַנְקוֹזִי וּמֵעֵבֶר לָרְחוֹב
עַל יַד מַכֹּלֶת הַקְּרוּיָה מָגָזִין אֶלְמְנְטַר,
דּוּכַן קוֹבְרִיג', קוֹנִים צְרוֹר כְּעָכִים חַמִּים
וְנִמּוֹחִים קְשׁוּרִים בְּקֶשֶׁר סָבְתָא בְּחוּט
שְׁפָּגָט וּמִכָּאן שׁוּב

 


חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

אֶל רִכְסֵי הַקַּרְפָּטִים, הַכִּוּוּן סִיבִּיאֵל
וְהַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת עַד מְאֹד

וְהַדֶּרֶךְ אוֹרֶכֶת עַד מְאֹד
וְהַדֶּרֶךְ מִשְׁתַּבֶּשֶׁת עַד מְאֹד

וְהַדֶּרֶךְ יָפָה עַד מְאֹד
וְהַדֶּרֶךְ מַתְעָה עַד מְאֹד
וְהַדֶּרֶךְ חָשְׁכָה עַד מְאֹד
וְהַדֶּרֶךְ נֶחְשֶׁקֶת עַד מְאֹד

וְהַצּוּקִים גּוֹבְהִים עַד מְאֹד

וְהַצְּלָלִים מִתְאָרְכִים עַד מְאֹד

וְהַנֶּפֶשׁ אוֹבֶדֶת וְתוֹעָה עַד מְאֹד

שׁוֹכַחַת וּמוֹצֵאת, מְאַבֶּדֶת וְיוֹצֵאת,

וּמִתּוֹךְ נַהֲמַת הַמָּנוֹעַ פּוֹרֶצֶת מִגְּרוֹנִי

שְׁאָגָה דְּמוּמָה: מֹשֶׁה, מֹשֶׁה, אַרְבָּעִים שָׁנָה

נָדַדְתָּ בַּמִּדְבָּר וּלְאָן לָקַחְתָּ? לַמָּקוֹם

שֶׁבְּעַצְמְךָ לֹא הִגַּעְתָּ, שָׁם מַתְתַּ

מִיתַת נְשִׁיקָה. וְאַתָּה? מֵשִׁיב לִי הַמָּנוֹעַ

בִּנְהָמָה אַדִּירָה, וּמִקְּפִיצִים בּוֹלְמֵי זַעֲזוּעֵי

קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ מֵעַל בּוֹר נוֹרָא: וְאַתָּה, כִּמְעַט

חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע, לְאָן הִגַּעְתָּ?
 


חִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

בְּסִיבִּיאֵל אָמַרְתִּי לָךְ סִי, שֶׁבְּלָדִינוֹ
הוּא כֵּן בִּשְׂפַת אָבִי. סִי, שִׂיא, שְׂאִי
בִּי בַּת שׁוּעַ, הִנָּשְׂאִי לִי  בְּסִי בְּמוֹל בְּסִי בִּי אֵל
בְּצִיּוּרַיִךְ בַּת אֵלִים הַסִּיעִיני אֶל שְׁאוֹל אֱלִילִים
בִּקְנֵי חֲלִילִים בְּהִדְהוּד בָּס הַנְּחָלִים בְּמִקְנֵה הַכָּרִים
לְהִשְׂתָּרֵךְ כְּפֶטֶר רֶחֶם בְּמֵיתְרֵי צֶ'לוֹ הפְּלָגִים
לְהִשְׂתָּרֵג כְּפֶטֶל, כִּגְפָנִים סָבִיב וּבֵין רַגְלַיִךְ
בֵּין שָׁדַיִךְ אֵל שַׁדַּי וּמִשָּׁם וָהָלְאָה אַפְלִיג

כְּרָשׁ עֲשִׁיר לְהָרֵי הַפֶגֶ'רַש
 


לְחִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

לִכְבִישׁ הַטְרַנְסְפֶגֶ'רֶישְן שֶׁסָּלַל הָרוֹדָן הָרוֹמָנִי
לְאַחַר הַפְּלִישָׁה הַסּוֹבְיֶטִית לִפְּרָג,
שֶׁיִּהְיוּ לוֹ הֶהָרִים מִקְלָט מִשָּׁם חָשַׁב
יָבוֹא עֶזְרוֹ, שָׁם בָּנָה לוֹ אַרְמוֹן שַׁבָּת מִכְּסָפִים

שֶׁעָשַׁק וְנָגַשׂ וְרָדָה בְּעַמּוֹ. וְהַדֶּלֶק בַּמְּכָל אוֹזֵל
וְהַלַּחַץ בָּאָזְנַיִם וּבָאֲרֻבּוֹת הָעֵינַיִם גּוֹבֵר

וְהַחֵךְ מִתְיַבֵּשׁ וְהַפֶּה נִפְעַר וְהָרָעָב מְאַכֵּל,

הִגַּעְתָּ לַיַּעַד, תַּחֲנַת דֶּלֶק
 

וְחִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

וּבַדֶּרֶךְ לְבְּרַאן הַיֹּפִי הוֹלֵךְ וְכוֹאֵב
וְאֵצֶל יוּלְיָה לְמַרְגְּלוֹת הָרִים וּבִקְתוֹת וְכָרֵי דֶּשֶׁא
קֵבָתִי מִתְהַפֶּכֶת וְהִיא מַצִּיעָה מֶמְלִיגּוּצְה
שֶׁהִיא פַּשְׁטִידַת קֶמַח תִּירָס עֲמוּסַת תֵּל
קַשְׁקַּבַל וְגִבְעַת שַׁמֶּנֶת, מַה יָפִית וּמַה נָעַמְתְּ
בַּתַּעֲנוּגִים, שָׁם שָׂשׂוּ בְּנֵי מֵעַי וּפַעֲמוֹנֵי עֲדָרִים
בְּדִינְג וְשׁוּב חִשּׁוּב וּמָחָר יוֹם הַדִּין וְחֶשְׁבּוֹן
וְחִפּוּשׂ מְקוֹר עֲצַב שָׁרָשַׁי הַכְּרוּתִים בִּשְׁבִילֵי
הָרֵי הַקַּרְפָּטִים וּתְעִיָּה וּטְעִיָּה
וּתְהִיָּה וְנִגּוּן וּשְׁתִיקָה וּדְמָמָה
וּתְפִלָּה וּצְדָקָה וְרַק בָּאַיִן
תִּמָּצֵא תְּשׁוּבָה וּמִי יַעֲבִיר
כָּךְ רֹעַ הַגְּזֵרָה, מִלְּבַד אֲנִי
מְעֻרְפָּל הַנִּבָּט לוֹ בְּאַסְפַּקְלַרְיָה עֲקֻמָּה,
וּבַמַּרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת בַּפְּסָגוֹת
וּבְמַעֲבֵי יְעָרוֹת וּבַאֲהָבוֹת אֲבוּדוֹת

אֲסוּרוֹת וּמֻתָּרוֹת
 

בְּחִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ:

 

עַל בַּקְבּוּק אוּרְסוּס נוֹסְעִים לְעִיר הַבִּירָה
עִיר הֻלֶּדֶת הוֹרַי, חַנָּה לְבֵית בְּרַאוּנְשְטֵין
וְיוֹסֵף לְבֵית מִשְׁפַּחַת בָּכָר יִצְחָק קָאוּלִי
אֶל בֵּיתָם שֶׁנִּמְחַק וְהָיָה לְצֹמֶת דְּרָכִים
וּבָתֵּי מָלוֹן וּבִנְיְנֵי מִשְׂרָדִים וּמִשָּׁם
בְּחִפּוּשׂ אַחַר רוּחוֹת הַמֵּתִים
אֶל בֵּית הָעוֹלָם, בֵּית הַחַיִּים
מֵעֵבֶר לַחוֹמָה מִכָּאן קַנְיוֹן בְּסִגְנוֹן מַעֲרָבִי
וּמֵעֵבֶר שַׁעַר וּנְבִיחַת כְּלָבִים וְשׁוֹמֵר
מַצֵּבוֹת מְנֻתָּצוֹת, וּמְחֻדָּשׁוֹת וַאֲבוּדוֹת
בִּסְבַךְ שִׂיחִים, קוֹצִים וּשְׁרָכִים מְטַפְּסִים,
וְהַשֵּׁמוֹת עַל הָאֲבָנִים ס"ט לִמְהַדְּרִין:
נָבוֹן וְלֵיאוֹן, פַרְחִי וּמִזְרָחִי, אַלְפַנְדָרִי
וְאָטִיאַס וּמוֹסְקוּנָה וְלֵוִי וְאָז מִבֵּין הַחוֹחִים
קוֹל רַעְיָתִי נִשְׁמַע בְּרִגְשָׁה אַרְכִימֶדִית:
מָצָאתִי! וְשָׁם בְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה מֵחוֹמָה שֶׁמִּצִּדָּהּ הָאַחֵר
מוֹכְרִים יְרָקוֹת וּפֵרוֹת, סוּלְיוֹת לְנַעֲלַיִם וּמִינֵי מַזְכָּרוֹת,
הַשֵּׁמוֹת חַיִּים וְאַנָּה יִצְחָק בָּכָר קַאוֹלִי
מְטַפְּסִים כְּגֶזַע עֲבוֹת מֵרַגְלַי וּבוֹקְעִים

כְּשָׁרְשֵׁי אֲוִיר מִמִּצְחִי בֵּין עֵינַי
וְהַכֹּל מִתְעַרְפֵּל וְהַכֹּל מִתְעַרְבֵּל וְהַכֹּל מִטַּלְטֵל

וּכְשֶׁכִּמְעַט הַכֹּל מִתְבַּהֵר וּבַת קוֹל לַוְיָנִית

מְקֻטַּעַת צוֹהֶלֶת: הִגַּעְתָּ לַיַּעַד!

בַּת קוֹל אַחֶרֶת לוֹחֶשֶׁת: חִשּׁוּב מַסְלוּל
מֵחָדָשׁ:


24 תגובות

  1. מוישלה מסע מענג ומרגש הבאת כאן, הרגשתי מעט כנוסעת סמויה או כבת קול הגי' פי אס,"חשוב המסלול הזה, חווה אותו כמו חדש"

    • כיף גדול להיות לפעמים נוסע סמוי – גם אני הייתי רוצה – ואפשר להפוך את הסמוי לגלוי ולארגן מסע משותף למקומות הקסומים.
      תודה חני

  2. החזרת אותי לרומניה בה ביקרתי ב-1976, בטיול של המחלקה לגיאוגרפיה שבה למדתי. אותם נופים מרובי גשם, הירוק הקרפטי, מתיקות, פשטות, דלות וניחוחות תבשילים לאף ולחיך. הרבה לא השתנה דומני. תמונות יפות לעין, והמלים כובשות ללא גבול. גלויות מפוייטות.

    • תודה לבנה, וואו המון שנים, דברים השתנו מאז שהרי בינתיים התרחשה שם מהפכה וכנראה שהפערים בין עשירים ועניים העמיקו. זאת עדיין מדינה מתפתחת – אבל הניחוחות, הטעמים והמראות משובבי ומשיבי נפש 

  3. איזה יומן מסע מענין ,מוישלה, עולם של סבתא ואמא נעור מחדש לתחיה מעשה תחרה ותבשילי ילדות. מקסים!
    כיף היה לטיל איתך בדרכים
    האם אביך ס"ט, ממגורשי ספרד?

    • תודה חנה יקרה, בהחלט העולם הזה נעור והבנתי באופן עמוק ושורשי דברים שרק שם יכולתי להבינם. כן אבי ומשפחתו השתייכו לקהילה הספרדית. זה פשוט לא יאומן כשרואים בבית הקברות את כל שמות הס"ט. יכולתי ממש לשמוע את הלדינו מתנגן

  4. המסע הזה מהלֵּך קסם

    פשוט מ ק ס י ם!

    • תבורכי מנשים אורחת על ביקורך ומילותייך. וברכת הקרפטים עלייך לשנה טובה ולחג שמח!

  5. מירי פליישר

    משה
    תודה על המסע עם המילים השיריות והצילומים היפים.
    "עכשיו אתה מבין מאיפה כל זה בא?"
    ועוד שורות נפלאות.
    בתי הקברות היהודיים האלה הולכים לפעמים בזמן מאות שנים אחורה.
    ספרדי טהור עם אישור חרוט על גבי מצבה .וואו.
    אני כנראה גם וזה בגרמניה. אבל בלי אישורים מצבתיים מסיבות של הכחדה.

    • נדמה לי שאני מבין יותר מאיפה זה בא:)
      תודה מירי! יש חותמת בעניין הספרדיות והיה לי הרבה מזל באיתור הקבר והמצבה – יש הרבה מצבות מנותצות ובלתי ניתנו לזיהוי.
      לא יפתיע אותי אם תגלי אכן ששורשייך ספרדיים. הגירוש הפיץ יהודים להרבה ארצות.
      חג שמח!

  6. תודה על המסלול, ועל ההסברים במסלול הנפש, שהטיול הזה ייתן לך השראה לשנה החדשה
    חג שמח
    טובה

    • תודה לך טובתי – אהבתי את ההבחנה שעשית בין מסלול ומסלול הנפש. וגם לך הרבה מוזה, גילה דיצה ורינה – חג שמח!

  7. זה היה קרוב.
    כשעברתי ארצות ראיתי שארץ נמשכת לתוך ארץ – סגנונות בנייה, נוף.
    הקרפטים אומרים גם לי משהו – המיליה, הנוף, הבתים. העוני והפשטות.
    גם הז'אנר בו בא השיר – אומר. בהחלט מענין, מקיף, נוגה, מלבב, יותר אמיתי מאמיתי. הז'אנר, כאמור, מענין. לרשום כל מה שבולט בשטח בלב.

    • תודה משה מקרב לב על ביקורך ותגובתך המשתפת והמחמיאה. בכותבך 'קרוב' התכוונת אני מניח להונגריה או שמא בולגריה או אחת מהארצות הסלביות האחרות. יש חשבון לא גמור ולא פתור עדיין מבחינה פסיכולוגית בין רומניה להונגריה. ובין שתי אלה ארץ נמשכת לתוך ארץ גם עם הגבולות היום ברורים יותר. גם ההבחנה בעניין הז'אנר מעודדת וממריצה לפתחו. חג שמח!

      • הונגריה. בלי חשבונות לאומיים, אני לא לאומן הונגרי – המענין היה מכמני התרבות הנמשכים גם מעבר לגבול.
        בענין הסגנון – הז'אנר – היה צריך להרחיב. משהו מזכיר (כמרכיב, לא ככלל ועיקר) את אפולינר. אבל כמובן צריך להגדיר היטב, מה אפולינר ומה לא אפולינר. סקירת הקיים: אצל אפולינר אולי יותר נוף פנימי, אצלך חיצוני. באיזו מידה נוף פנימי משקף חיצוני ובאיזו מידה חיצוני משקף פנימי? הנה, מקום לעיון. ביי.
        משה.

      • תודה על ההרחבה משה. שאלת היחסים וההשתקפויות בין נוף חיצוני ופנימי ראויים אכן לעיון. מכל מקום מבחינת הכותב כאן – תנועת נפשו נעה בין החיצוני והפנימי. פעמים החיצוני הוא רק חיצוני כנאמר באחד משיריו של צ'סלב מילוש שהקיכלי הוא רק קיכלי. פעמים הפנימי נכתב באופן ישיר ופעמים הוא משתקף בנוף.

  8. איריס אליה

    קראתי בהמשכים. הכל יש פה, במנות גדושות.וזה סוג של ז'אנר חדש, אם אתה שואל אותי. שיר מסע, על משקל יומן מסע. מרגש מאד.

    • איריס יקרה, תודה על תגובתך והבחנתך. עניין הז'אנר שגם משה גנן ציינו מעודדים אותי מאד – זהו בהחלט נסיון, לא הייתי שלם אתו ובכל זאת שילחתי אותו לאוויר.
      ולעניין אחר – אני מרגיש צער על שאינך פותחת את הפוסטים שלך לתגובות – אני מבין את הסיבות ובכל זאת. חג שמח! 

  9. רונית בר-לביא

    מוישלה, איזה יופי,
    או בשפת המסע הזה: "הדרך יפתה עד מאד, אמר הנער" 🙂

    השילוב של אמרות השפר הGPSיות שחוויתי אותן על בשרי במשך 4 ימים בצפון יחד עם מסע השורשים הזה שלך,

    הכתיבה היפהפיה והתמונותתתתת –
    שמת לב שלבית בצילום השני יש אוזן בצד ימין ?
    ממש אוזן לבית לכותל.

    נורא יפה – בדגש על נורא ויפה של אחרי הימים הנוראים.

    תודה.

    • תודה רוניתא על התבוננותך הרחבה והיפהפייה.
      אם להמשיך את לאה גולדברג שהבאת כאן בצדק הרי שאני יכול לומר נכון לרגע זה שאחרי המסע: "יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.":)
      צפּוֹר (עוד לא אחרונה)שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:
      – הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶך?
      תודה שחידדת לי את המבט על אוזן הבית.
      שיהיה לך יקירתי אך שמח בכול, בחג ובחול. 

      • נפלא משה. שירה מצולמת, את הז לא ממש ראיתי לפני כן. התרגשתי מהמסע המילולי פואטי ומהתצלומים.
        מומלץ אצלי ב"שירה".

        • תודה מקרב לב אסתי, על ביקורך, המלצתך והצבתו בין מומלציך.לא הבנתי כל כך את המשפט שאת הז לא ראית לפני כן. האם מתכוונת לזה והתחלפו לך האותיות, או התכוונת לז'אנר?
          ביקרתי בבלוגך. נראה לי נהדר אתר הממליץ על יצירות נבחרות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות למשה יצחקי