בננות - בלוגים / / שירת ב. מרדכי, פרופ' אורציון ברתנא, חלק א'
רן יגיל

שירת ב. מרדכי, פרופ' אורציון ברתנא, חלק א'

 

 

 

 

ב. מרדכי: משורר ששואל כבן-אנוש ועונה כיהודי

 

אורציון ברתנא

 

א.

יש משהו מיוחד בביוגרפיה של מרדכי ברתנא (1986-1910), שעוד בנעוריו לקח לעצמו את שם העט ב. מרדכי: הוא "טיפוס" של תקופה, ועם זאת הוא יוצא דופן ומיוחד לעצמו. הוא מכיר גם בטיפוסיות ועוד יותר ממנה – בהיותו עומד על דעתו האישית. שני המאפיינים הללו מכתיבים את אופי יצירתו, ובה הם באים לידי ביטוי. הם מופיעים בלשון דובר בשירים רבים. הם מופיעים בנושאי השירים. הם מופיעים במקורות אליהם הוא מתחבר ואותם הוא מציג בפני הקורא. לאורך כל יצירתו העברית, כחמישים שנות יצירה, הוא נותן ביטוי בעיקר לשני הנושאים. אלה פני שירתו. עם זאת, הוא אינו מנסח אף אחד מהם ניסוח סופי, ברור והצהרתי לגמרי. אולי לכן, לא גבר בו  אחד המאפיינים על האחר.

 

 

המתח בשירתו בין הטיפוסי לבין האישי והמיוחד, הוא מתח שנראה בה בעליל. יתירה מזו, זהו מתח שליווה אותו עצמו כל חייו. אני מוכן להסתכן כבר בפתיחת הדברים, ולסכם את מפעלו של ב. מרדכי תחת כותרת אחת קצרה: הזהות הציונית בשירתו של ב. מרדכי. כל חייו שאל את שאלותיו כבן אנוש וענה עליהן כיהודי, מזווית-מבט ציונית.

 

 

מרדכי ברתנא הוא אדם יהודי, יליד העיירה המזרח אירופית בתחילת המאה העשרים, פודברודז', מספר קילומטרים צפונית מזרחית לווילנה. משפחת אבי גרה שם ובניימנשין, עיירה סמוכה. הוא חניך של העיירה ושל שתי ערים חשובות מאוד ביהדות אירופה – וילנה וורשה. הוא בא מבית יהודי וציוני, ומקבל חינוך כזה, כולל ישיבה ובית-מדרש למורים. האידיש עם העברית שגורות בפיו מילדותו, מביתו. הוא מגלה את הצורך שלו בכתיבת שירה בגיל צעיר מאוד. הדבר עולה בקנה אחד עם עזיבת הבית בגיל צעיר ומעבר לעיר הגדולה. בגיל אחת עשרה עזב את הבית ועבר ללמוד בישיבת רמיליס בווילנה. שם שהה עד שמלאו לו שבע עשרה. בשנים אלה הצטרף לתנועת בית"ר בעיירה שלו. מן הישיבה עבר לוורשה ללמוד בבית המדרש לרבנים ולמורים, "תחכמוני", אותו סיים כשמלאו לו עשרים ושלוש.  בשנים ששהה בוורשה התחבר עם יוצרי אידיש מרכזיים כנחמן מייזל, שמואל זרומב ומלך ראוויטש. לראשונה פורסם שיר שלו ב-1927 ב"וועלט שפיגל". עד שנת 1935, שנת עלייתו ארצה, פרסם בבמות אידיש רבות, ביניהן "ליטערארישע בלעטער" (בעריכת מייזל) ו"ערשטער שניט" (בעריכת זרומב).

 

  

עיקר שירי האידיש שלו התפרסמו בשני ספרים שפרסם בשהותו בוורשה, "אפענע טירן" ("פתחים פתוחים", 1933) ו"שאטענס אויפן וועג" ("צללים בדרך", 1935). בשנותיו האחרונות תרגמם בעצמו לעברית, ותרגומים אלה הופיעו יחד עם צילומים של שירי הספרים המקוריים באידיש, ב'אשמורה' מהדורה דו-לשונית (1986), מספר שבועות אחרי שהסתלק. שיריו באידיש שונים משיריו העבריים כולם. ברובם שירי תוגה מן העיירה היהודית ועליה. חלקם, בנוסח התקופה, שירי הצעיר הבודד היוצא מתוך המערכת החברתית הפטריארכאלית הישנה. חלקם ברוח נבואית, שירי חורבן וקינה על החורבן. יש כאן ביחד: התבגרות של הדובר, קינה על עולם ישן שהולך ומזדקן, וקינה על עולם שייחרב ולא יהיה עוד. זהו האקלים העוין, זו זקנת היהודים, זו האנטישמיות מסביב, שחוברים שלושתם יחד. ואם חיי העיירה הם חיי תרבות האידיש, אפשר להבין כבר מתוך שירים מוקדמים אלה שלו, מדוע הכותב עזבם. הוא אינו מאמין עוד בעולם המתמוטט שהם מייצגים.

 

 

הדבר הבולט בשירי האידיש היא פשטות שפתם. הריאליזם שמאחורי השיר ניכר בדרך כלל מיד. כמה קווי בניין חוזרים בתיאורי עולם העיירה החולף: זמנו הוא זמן של דמדומים (שקיעה), ערב ולילה; האקלים קודר, סתווי או חורפי; סערה, כוכבים קפואים, עורבים, כלבים מייבבים, ידיים קרות ולחות; קורי-עכביש, עיוורים, אנחות של עוני ושל זקנה; איומי אנטישמיות מסביב. כל אלה משמשים לסירוגין כנושאים מרכזיים בשיר וכתפאורה לו. באופן פלסטי מומחשת ארעיותו של עולם זה. זמנו עבר ויש לעזוב אותו. כל המוטיבים שתוארו כאן מתוארים, כאמור, באופן ריאליסטי. אין הם מטאפיזיים. ההיסטוריה קיימת בזרימה יומיומית. המטאפיזיקה מופיעה רק בשירתו העברית, עם כל מערכות הקונוטציה של העברית. בשירת האידיש הזהות היא זהות יהודית ולא עברית. גלותית, מזרח אירופית. ויחד עם זאת, רוויים השירים גם בביטויים אקספרסיוניסטיים, אלימים, העולים כאן בקנה אחד עם האורבאניות של השירים. האקספרסיוניזם בולט עוד יותר בשיריו העבריים, אך אלה אינם עוד שירים אורבאניים כשירי האידיש.

 

 לחלק ב' של המסה

 

לחלק ג' של המסה

 

לחלק ד' של המסה

לחלק ה' של המסה (אחרון)

 

תגובה אחת

  1. ברתנא הוזכר, לא מעט ובהערכה רבה מאד, על ידי דודתי שהיתה תלמידתו בסמינר למורים " גבעת השלושה" בסוף שנות הארבעים או ראשית החמישים. לא מזמן שוחחנו ושוב עלה שמו כאדם אציל רחב ידיעה ולב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל