לבד בחדר בבית מלון

החדר הסגור אוחז בעירום. לא מגלה סודות איברים מוצנעים.

אמילי הולכת ונמחקת עם כל עורב שצווח מעל גג בית המלון.

עמנואל שוקע בבשרה ופניו נעלמים.

היא ילדה והוא איש, היא לא יודעת לדבר באנגלית והוא משורר בשלוש שפות.

אמילי נפלה לים של עמנואל והחדרים הסגורים אינם חושפים את גניבת הגוף והחדירה.

אמילי שוחה בין מילים על אלוהים, צועדת יד ביד אל עבר אמילי אחרת שתשתקף בראי ולא תדע. הטלפון סגור. איש אינו יוצא ואינו בא.

אמילי אחרת פוסעת ברחוב וידה אחוזה בכף עמנואל, לומדת לשחות במילים אחרות.

דגה אדומה, קוראת שירה, להקת עורבים צווחת מעל ראשה.

כל עורבי אוקראינה פורשים כנף, יושבים על צמרות העצים המשירים עלים צהובים ופריכים.

גדוד עורבים צווח:

"גם אוהבים צריכים להשתמש בריאותיהם, להזכר בהוויותיהם הבודדות, בעצמותיהם וידיהם המתרחקות."

אך עמנואל אינו נוטש את אמילי אף לא לדקה.

עמנואל שותה נשמתה ואמילי מאזינה לכל מילה.

הולכת יד ביד ברחובות צ'רנוביץ' החשוכה, לילה יורד ופאריז רחוקה.

העורבים מציעים את מיטתם בצמרות האשוחים ואמילי טובלת באמבט, צרובת ירכיים,

נגועה בכל עוצמתה הילדית.

עמנואל אינו מרפה מידה, גם לא לשעה, רוצה לדעת תוכה,

להשתמש בכל השמש האמילית.

העורבים אוחזים בשערה של אמילי ומרימים אותה לשמים.

העורבים נועצים מקור בזרועות עמנואל ומניפים אותו לשמים

עמנואל ואמילי הותירו ניחוח גופם בחדר ועפו חזרה לקייב

ומשם בטיסה על כנפי העורבים לפאריז.

אוקיינוס הקברניט