שמי נקודא זינגר . נולדתי בשנת 1960 בעיר שלגים נובוסיבירסק, בסיביר הרחוקה. למרות זאת שמי הפרטי אינו שם רוסי או יפני, אלא ארמי-תנ"כי, שמופיע בספרי עזרא ונחמיה. למדתי תורת התיאטרון ותולדותיו במכון לתיאטרון, מוסיקה וקולנוע בלנינגרד, והיא סנקט-פטרבורג היום, ועבדתי בתיאטרון אופרה בעיר הולדתי כמעצב במה. בדרך לישראל ביליתי כשלוש שנים בריגה, בירת לטביה, וכיהנתי כ"אומן לטבי עממי". בשנת 1988 סוף-סוף התישבתי בירושלים.
נקודא, מלריטה היה כפר 50 ק"מ מבריסק שבבלארוס.
כל אנשי הכבר הוצאו להורג ב 1941 סבא שלי ברח ערב פרוץ המלחמה לארץ.
יש סרט מדהים "הכל מואר" של אלייז"ה ווד, על אוקראינה ועל הכפר.
נקודא, זה נפלא! יחד עם הפוסט הקודם נקלטת איזו תמונה רחבה יותר. כאילו התמונה הזו היא מה שהזיכרון ה"סובייקטיבי" עושה לתמונה הקודמת, ה"אמיתית". אמנות לשמה!
הכרטסת כותב ומצייר
נקודא, אתה מביא ניחוחות מבית סבא שלי שנולד במלריטה. תודה.
אני שמח על כך, תודה, תמי.
ואיפו זה מלריטה?
נקודא, מלריטה היה כפר 50 ק"מ מבריסק שבבלארוס.
כל אנשי הכבר הוצאו להורג ב 1941 סבא שלי ברח ערב פרוץ המלחמה לארץ.
יש סרט מדהים "הכל מואר" של אלייז"ה ווד, על אוקראינה ועל הכפר.
נפלא, גרנדיוזי, יפה ונוגע ללב.
איזה ביזוי מרהיב!
(ולמה באמת חשבתי אוקראינה? לא יודעת. לא היתה איזושהי חתונה באוקראינה? אולי השורשים שלי הציצו פתאום?)
אני שמח אם כך הדבר:-)
תודה רבה, יעל!
נקודא, זה נפלא! יחד עם הפוסט הקודם נקלטת איזו תמונה רחבה יותר. כאילו התמונה הזו היא מה שהזיכרון ה"סובייקטיבי" עושה לתמונה הקודמת, ה"אמיתית". אמנות לשמה!
תודה רבה, שירה!
אלוהים ישמור, נקודא. בקודם זה נראה כמו ההפך של פייטה – חם, כמעט נוסטלגי.
לדעתי זה מתאים לכתב עת שעוסק בילדות. אולי תפנה להליקון, נקודא?
האם ההליקון הבא יוקדש לנושא ילדות?
נכון, לא התכוונתי לפייטה, התכוונתי לנושא אחר בהסטורייה של האמנות: הבתולה הקדושה עם ישו התינוק בידיה יושבת על בירכי אמה אנה הקדושה.