אלכימיה מילולית חדש – בננות – בלוגים אתרים
פסיכונוירוזה
רק בן שש עשרה
והוא מסתכל לה ישר בעיניים
כול החיים לפניו
גם הבגרויות וגם הצבא
אבל בבית ובבית ספר
לאף אחד אין זמן בשבילו
אז הוא בא אליה לטיפול
בצ'ק של הוריו הוא קונה
שעה בודדה כול שבוע
שהיא תקשיב לו
ותעזור לו לסדר
את הבלאגן בנפשו
הוא מסתכל לה ישר בעיניים
כשהוא מדבר כשהיא מדברת
והיא מחייכת אליו
כמו שאף אחד לא חייך מעולם
היא מלמדת אותו
תרגילי הרפייה ודימיון מודרך
נגד החרדות והפוביות
שגרמו לו האנציקלופדיות וספרי הרפואה
הוא בטוח שיהיה לא נורמלי כשיהיה גדול
איזה סוטה מין או מטורף משוגע
הומלס נודד
מול חלונות הראווה
של הנורמליות האבודה
הוא בטוח שהוא מקולל
ומאמין בכך בכול ליבו הצעיר
היא בת שישים
מסתכלת עליו ברחמים
הוא כותב בלילות ביומן שלו
מחשבות על גבי מחשבות
של פחדים וכעסים
הוא רוצה הגנה
הוא מבקש ביטחון
היא יודעת שאין דבר כזה
ושהוא מחפש אחר משהו שאיננו קיים
"האם אני נורמלי?" הוא שואל אותה
רק בן שש עשרה וכבר הפחד אוכל בו
שלא יהיה לבושה ולכלימה
היא מסתכלת עליו ורואה
משורר צייר אמן יוצר
חולם נצחי הנילחם לשווא בטחנות הרוח
"הזמן יגלה הכול" היא אומרת לו בחיוך
הוא אינו יודע עדיין
שגם למשוגעים
מותר לחיות את חייהם
שגם ל"סוטי מין" כביכול
מותר לאהוב
ושגם לחולמים נצחיים כמוהו
מותר לכתוב שירים ולצייר ציורים