אלכימיה מילולית חדש – בננות – בלוגים אתרים
פוסט טראומה
בכניסה כתוב שם נוצץ:
"המרכז למדעי המוח, ההתנהגות והיקום".
אבל בפנים – עליבות והזנחה,
יחס מבזה, התנשאות.
מרגיש כמו התעללות ממוסדת
על סמי פסיכיאטריה.
קללות בכל השפות,
כולם נגד כולם:
הצוות נגד המאושפזים,
ערבים נגד יהודים,
מזרחים נגד אשכנזים,
לבנים נגד שחורים –
והפוך.
כמו בשבי, אתה מחפש פינה שקטה,
נופל תחת משטר טוטליטרי:
ניסויים בגוף ובנפש,
מכות חשמל, קשירות,
כדורים וזריקות –
הכול בכפייה.
האוכל מחורבן,
המקלחות כפויות,
אין ריפוי בעיסוק,
כול הדלתות נעולות.
ובין תסמיני גמילה ותופעות לוואי
אתה מאבד צלם אנוש,
כמו פרה במפעל בשר טחון.
ואם תצא –
תישא עליך פוסט טראומה לכל החיים,
ועם התמכרות לכדורים שכבשו את גופך.
זו לא רפואה –
זה בית חרושת לשברון לב.
וזה לא טיפול –
זה מנגנון שליטה.