אישה באלכסון חדש – בננות – בלוגים אתרים
תמיד אזכור את שני השירים הראשונים אי פעם שגרמו לי להתחבר לפופ אלקטרוני: "דונט יו וונט מי" של יומן ליג ו"דאב בי גוד טו מי" של ביטס אינטרנשיונל.
ועל השני אני רוצה לכתוב כאן קצת, כי הסיפור שלו מעניין –
"דאב בי גוד טו מי" של "ביטס אינטרנשיונל" היה להיט ענק ב-1990, אבל הוא למעשה קאבר לשיר ברייקדאנס נשכח מהאייטיז בשם "ג'אסט בי גוד טו מי". לא רק שהוא קאבר, הוא גם מתבסס על לא מעט סימפולים וציטוטים שבלעדיהם הוא לא היה (כמו המפוחית מפסקול "היו זמנים במערב", והבאס הדומיננטי מהקלאש).
ולמרות כל זה – יש לו משמעות גדולה בהסטוריה של הפופ.
מוזיקת הדאב, שהיתה קיימת כבר בסבנטיז, היא סוג של רגאיי אינסטרומנטלי, בעל באסים כבדים, צורת הפקה יחודית באולפן, וסאונד אמביינטי כללי. אבל לז'אנר הזה לא היה יותר מדי ייצוג בעולם המצעדים והלהיטים. בסוף שנות ה-80, נורמן קוק (לימים "פט בוי סלים", וכן בעברו יוצא להקת ה"האוס מארטינס") ייסד את "ביטס אינטרנשיונל", פרוייקט עם וייב שחור שהפתיע ושילב דאב, רגאיי, היפופ, פאנק עם נגיעות סבנטיז ועוד. את "דאב בי גוד טו מי" ביצעה דווקא זמרת לבנה (לינדי לייטון, שגם יזמה את הקאבר. בהמשך ניסתה להמשיך בקריירת סולו שלא ממש התרוממה), והשיר הזה, שהיה מצד אחד גרובי ורקיד ומצד שני אפלולי-מסתורי משהו , עם הרבה רוורבים, הפך ללהיט גדול והביא סאונד שונה ואחר לתוך המיינסטרים של אותן שנים.
לאלבום המלא של ההרכב קראו "לט דם איט בינגו". והאלבום הזה, יחד עם עוד כמה אלבומים שיצאו ממש באותה תקופה – כמו "נא כמו סושי" של ננה צ'רי, ואלבומי הבכורה של מאסיב אטאק ודי לייט – הניחו את היסודות להרבה דברים גדולים שקרו במוזיקה בשנות ה-90 (סצינת בריסטול וכו').
למי שלא מכיר, הנה לינק להאזנה:)