אישה באלכסון חדש – בננות – בלוגים אתרים
הקרנות האקדמיה יצאו לדרך , במסגרת תחרות פרסי האופיר. אחרי כל הקרנה, בדיונים האינסופיים שלנו – אני מעלה לא פעם מול החברים את עניין המוזיקה המקורית בסרט שצפינו בו.
כי מוזיקה מקורית היא אחת השפות המרכזיות של הסרט, והיא חלק בלתי נפרד מעיצוב הזהות הבלעדית של הסרט – ממש כמו השפה הויזואלית שלו, התסריט, המשחק וכו'.
היא למעשה חלק מקולו האישי של הבמאי, שאותו המוזיקאי מסייע לתרגם לצלילים ומלודיות.
הזהות המוזיקלית מורכבת מסאונד מסויים שמאחד את הפסקול כולו, ומוטיבים ספציפיים מתמשכים שעוטפים את היצירה הקולנועית. כל אלה מסייעים לאפיין דמויות ואירועים.
המוזיקה המקורית בסרט היא מספר בלתי נראה (סטורי-טלר), שהוא סוג של שחקן אופי, ובמקום איפור הוא לובש סאונדים. העבודה עם מוזיקאי היא פריבילגיה גדולה עבור במאי – כי המוזיקה המקורית היא עוד אמצעי אמנותי חשוב, על מנת לבטא את קולו של יוצר הסרט.
המוזיקה נותנת רובד נוסף לעלילה ולדמויות, לזמן ולמקום. דרך בחירת הסאונד ואופי האקורדים, נחשפות תחושותיו של הבמאי, כמו גם זהותו שלו בתוך הסיפור ונקודת מבטו.
למשל: הסרט יעסוק בימי הביניים, אבל הבמאי יכול לעטוף אותו דווקא בסאונד אלקטרוני עכשווי ,שמייצג את נקודת המבט ממנה הוא מספר את הסיפור.
יש במאים שממש מזוהים עם פסי הקול שלהם ,שמייצגים את יצירתם – עד כדי כך שקשה להפריד ביניהם : קשה לחשוב על דייויד לינץ' בלי להיזכר בקלידים האפלוליים של בדלמנטי, המלחין הקבוע של סרטיו. . קשה לחשוב על פליני , בלי להתחיל לזמזם את נינו רוטה. וזו הגדולה האמיתית של החיבור בין במאי למלחין – הם מפרים זה את זה לכדי משהו מופלא ובלתי נשכח. לא בכדי מלחיני קולנוע וטלויזיה הפכו לגיבורים בפני עצמם.
לכן, חשוב שלסרט יהיה מוטיב מוזיקלי או נעימת נושא שמזוהים איתו ורק איתו. זה חשוב בדיוק כמו סצינת מופת מהסרט , שכולם יזכרו. כמו פריים אייקוני שמופיע בפוסטר. כמו ציטוט שהפך לקאלט. סרט שאין לו איזושהי תמה כובשת שהולחנה במיוחד עבורו, או לפחות צבע-סאונד יחודי שהוא בלעדי לו ורק לו – תמיד יהיה סרט שחסר בו משהו. לא אכחיש, גם כשאני שופטת בתחרויות סרטים , אני מפנה תשומת לב מיוחדת לנושא הזה:)