יוסי וקסמן
נולד ביפו, גדל בירושלים ושירת במודיעין שדה בסיני. לאחר שהשתחרר מצה"ל למד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה העברית, והוא בוגר המחלקות לעיצוב גרפי וּוידיאו-ארט באקדמיה בצלאל. היום הוא מתגורר עם בן-זוגו, אבי קדמי, בכפר האמנים עין הוד, ומטפח את ביתו ואת שלושת הכלבים שלו, סופי, גולי ומימי. הוא בעל משרד לעיצוב בארץ ובחו"ל. ספרו
ליבשן זכה בפרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם. וקסמן זכה גם במענק מאת הקרן לקולנוע ישראלי לפיתוח תסריט על-פי ספרו ליבשן.
יוסי וקסמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה.
יוסי וקסמן באתר הרשמי של אמני עין הוד
יוסי וקסמן בוויקיפדיה
יוסי וקסמן סופר, אמן, מעצב
היי יוסי,
נראה נורא קשה לעבוד שם…)
איפה יש לך מקום?? אבל לפחות אתה נראה מבסוט!
איזה יופי. נעים מאוד להכיר את הצדדים האלה. אני חייבת דווקא את העונש של חדר העבודה. ואיך אפשר להתרכז עם כל המכוניות האלה? הרי הן ממש מתחננות שישחקו בהן!
ולגבי המקרר- אוי המקרר הוא ידידו הטוב היותר של מי שנתקא עם יצירה. וגם למי שלא.
איזה יופי לשמוע על איך אתה עובד ולראות את הפינה!! (ואותך). (לפני זמן מה העליתי פה את פינת שולחן העבודה שלי. כמה שיותר בלאגן יותר טוב… ולא חדר עבודה פרטי אלא פינה בחדר עם עוד פינות של אנשים אחרים בבית כולל 2 מחשבים ועל הכל חתול וקריאות להכין ארוחת ערב באמצע. רק ככה ובשעות מוזרות ובלי שקט….)
יוסלה אתה מצחיק. הלפטופ נופל לך…
אתה גם חתיך אבל מי בתמונה שם על הקיר ? ציור מצמית.
נחמד לראות אותך בבית ועוד לדמיין שזה בעין-הוד, אבל בעיקר הבחנתי בכסא הירוק…
יוסי, אני די מוטרדת מהמלאכית השמאלית, שהרי אם אבי, בן זוגך, מגיח, נניח, בסערה מהפרוזדור, ומבלי משים, מנופף אליך בידו, הוא עלול לתת לה מכה קטנטנה, ואז, לא עלינו, היא קורסת אפיים וסוחפת איתה ערימת דיסקים או שתיים, שיגררו עימם את מלאכי השמיים (האחוריים)ואלה עלולים להתרסק על המכוניות, ומספיק שאחת מהן תתנגש במחשב הנישא, שגם ככה, תלוי בין שמיים וארץ,והנה הוא חו"ס מאבד כיוון ונוחת, ולאן מכוונת הפינה החדה שלו, אין צורך לפרט! ראה הוזהרת. ורד
מקסימוביץ זה מקסים הרייון. ואיזו שנדליירה בלי עין הרע…. גולדי יודעת שגנבת לה את השנדלייר ביחד עם הכורסה של סבתא?
בננות יקרות מפז שלי,
תודות על המחמאות – חיממתן את לבי מאוד!
שירי – נכון, אני מבסוט. כי התחלתי ללמוד יוגה ופתאום, אחרי 30 שנות ישיבה לפני שולחנות, התחלתי להזיז את עצמותי.
מיכל – אין כמו המקרר, את צודקת מאה אחוז. הוא ידידי הטוב ביותר אחרי בנזוגי ושני הכלבים שלי.
אילנה – כשהתחלתי לכתוב פסקתי לצייר. זו היתה החלטה קשה ומכאיבה שעמדתי בה בעשר השנים האחרונות. החלטה מטומטמת ללא ספק. כשראיתי את שולחן העבודה שלך נתקפתי געגועים עזים. מי יודע, אולי אחזור לצייר…
מירי – הגברת על הקיר נמצאה על ידי בנזוגי בשוק הפשפשים. היא צרפתייה, או איטלקייה, ואני אוהב אותה כאילו היתה אמי. אגב, את המסגרת חיברנו לה, אף היא משוק הפשפשים. ומה, אני חתיך? הגזמת…
סבינה – לצערי אני עדיין לא בעין הוד, מסיבות טכניות, אבל הכיסא הירוק הזה יילך איתי לשם.
ורד – את נורא מוכשרת. אולי תתחילי לכתוב?
יעל – אכן את השנדליירה הרמתי מביתה של השרמוטה האהובה שלנו, קריסטל צרפתי – לא פחות ולא יותר. נשקוקית!
אולי אי אפשר לפצל אנרגיות ל-2 סוגי יצירה. ואשמח לשמוע אם בזכות שולחן הציור שלי חזרת לגעת בצבעים…!
כמעט כמעט, אילנה… הנה, עוד מעט ייצא ספר שיריה של תלמה אליגון חברתי האהובה, מצוייר בציורי מעשר השנים הראשונות (לאחר שסיימתי ללמוד בבצלאל ועד אמצע שנות התשעים; אף הצגתי בכמה תערוכות קבוצתיות וזכיתי לביקורות אוהדות מרפי לביא ושרה אנגל), ציורים, הדפסים, רישומים וליטוגרפיות שחלק מהם העליתי פה בבלוג. כשייצא הספר אעלה כמה כפולות עמודים ממנו.
מקווה שתאהבי…
יש לי משרד לעיצוב, ומטבע הדברים אני יוצר כל הזמן – אמנם יצירה עיצובית, אבל גם זה משהו…
http://www.shap-wax.com/
כל הזמן מדגדג באצבעות, אילנה, אבל הראש ממתין…
מקווה להסתער על ניירות בקרוב, יוסי.
גם אני מקווה, סקרנית.
תודה יוסי, כותבת, כותבת,
אתה מוזמן לפקוד את בלוגי.
ורד
היי יוסי
עלה והצלח… שבוע הספר אקנה את סיפרך
להתראות טובה
תודה, טובה!
מברוק על הפרסום. ו… שנה מעוברת? 🙂
לא נורא, אני רואה שהאלים הסיניים שומרים לך עליך.
קניתי את האלים האלה במוזיאון הממלכתי בשנחאי. עלו לי 1000 דולר כול משלוח בארגז ב"איר-פראנס". אלוהים בייבוא אישי, מה רע…
תודה על תגובתך באתר שלי, אבל יש בה גם מימד של חוצפה. לבקש ממני לבקר באתר של רונית מטלון?
כללי המשחק כאן ברורים וידועים, אם ארצה אכננס!
כשאתה באתר שלי רצוי שהתגובה תהיה ביחס לדברים שאני כותבת!
תודה יוסי על הפניית תשומת הלב וההתגייסות. אבל מה באשר לביקורים הדדיים?
יוסי נורא נחמד מצידך שסוף סוף נכנסת לבלוג שלי, רק חבל שלא טרחת להגיד אפילו מילה לגבי מה שכתוב שם. חוץ מזה שבכל פעם שהגבתי בבלוג שלך התעלמת לגמרי מהתגובות שלי. בקיצור- אתה לא נחמד אלי.
אבל זה לא אומר שאני לא אהיה נחמדה אליך יותר. התכוונתי להגיב כאן כי התמונה שלך והכתבה עליך מאד מצאו חן בעיני ובכלל אתה מאד חמוד בעיני ובכל פעם יותר.
אבל אתה לא נחמד אלי. למה?
אני מצטרפת כאן למגיבים האחרונים. בפעם האחרונה שנכנסת לבלוג שלי זה היה כדי להפנות אותי לפוסט של גולדי ועכשיו לרונית מטלון. תודה על ההמלצות. הבלוג שלי הוא לא אתר פרסומת.
גם ממעוברת יכול/ה להיוולד תינוק/תינוקת חדש/ה, לא?
זמן "שקט" נקרא גם "יוהקו" אצל היפנים והוא חיוני בכל תהליך, גם להתליך יצירה.
נ.ב. איך אפשר להתרכז על יד הרכבים האלה על שולחן העבודה…?