עונג שירה #3: גרטרוד סטיין (וקצת פיקאסו וגם ברודקאסט)

כשמדברים על זרם הקוביזם, רובנו חושבים מיד על ציור ועל פאבלו פיקאסו (עוול היסטורי כלפי בראק, פשע מלחמה כנגד סזאן?) ופחות על שירה. ציורו הראשון של פיקאסו הנחשב קוביסטי הוא "גרטרוד סטיין" (1906), דיוקן של משוררת אמריקנית-יהודית-לסבית וגם… קוביסטית.

אם תסתכלו בתמונה שבקישור עלול לעלות במוחכם החשש שזה לא בדיוק מה שדמיינתם כקוביזם. קוביזם הוא הרי הזרם שדגל בפירוק האובייקט המצויר וכהרכבה מחודשת של חלקים מתוכו, לעתים בסידור שונה מהמקורי. ואכן, הדיוקן משויך לזרם הקוביזם האפריקאי, שיש המכנים "קדם-קוביזם". לגיטימי, אך גם את התמונה הראשונה שהיא "קוביזם אנליטי" פר-אקסלנס, "התפוחים", רכשה גרטרוד סטיין, שהייתה מעין פטרונית של הצייר הספרדי ועסקה בלחשוף את יצירותיו לשוק האמריקני.

היוטיוב של היום הוא מעין תשובה של גרטרוד סטיין לפיקאסו ונקרא:
"If I Told Him: A Completed Portrait of Picasso"
סטיין מקריאה וברקע, בסדר כרונולוגי, ציוריו המפורסמים של פיקאסו. החל מ-1:05, דיוקנה של סטיין ומשם ואילך הקוביזם. קצת מייגע לשמוע את השיר המפורק והרפטטיבי הזה, לא נורא אם תישברו באמצע, יש עוד וידאו בהמשך, מרתק בהרבה.

נולדה: 1874 במה שהיום נחשב כחלק מפיטסבורג, פנסילבניה, ארה"ב.
תיאור לא פלצני של השירה: מפרקת, חוזרת על עצמה, בסיסית, מצלולית, צורנית, גיאומטרית.
ממסד: מי צריכה ממסד כשאת קלאסיקה? סטיין טבעה את הביטוי "רוז איז א רוז איז א רוז". היא השפיעה על המון מגמות וזרמים בשירה האמריקנית, כמו משוררי הביט שנפגוש בקרוב ומשוררי הש=פ=ה שכבר פגשנו בעונג הקודם.
חתרנות: הקוביזם עצמו הוא תנועה חתרנית ביותר, אבל מעבר לכך, ומעבר לכתיבה החתרנית (שעסקה בגלוי בלסביות ובעוד טאבוים) סטיין קיימה אורח חיים יוצא דופן, היה לה סלון ובו ביקרו אנשים רבים ומשפיעים. יוצרי הסרט "שורטבאס" ציינו את חייה של סטיין כמקור השראה.
ביקורת: אמרו שזו שירה של ילדים ושל שוטים. בעקבות המשפט "רוז איז א רוז איז א רוז" תקפו אותה כמה מבקרים טיפשים (ע"ע טלי לטוביצקי על "שגיאות התחביר" בכתב העת-מעיין) על שימוש לא נכון בתחביר. סטיין השיבה, "אינני שוטה, אני יודעת שבחיי היומיום לא אומרים "… איז א … איז א", כן, אינני שוטה, אך לדעתי, בשורה הזו הורד הוא אדום לראשונה בשירה באנגלית מזה 100 שנה". כמו כן, יש שמועות על שימוש בשיריה של סטיין למטרת ענישה בבתי-ספר: תלמידים סוררים נאלצו להאזין לשיריה שוב ושוב.
שימוש בניקוד: לא. דומני שמתחילה להסתמן כאן מגמה.
מדד גילמן: "גרטרוד סטיין? כלומר שטיין? לא עכשיו, בואי נדבר עליה בערב, במינרווה".
נקודה אישית: מי שמכיר אותי יודע. ובנוסף, הערצתי לג"וזף שפרינצק, מחזאי האוונגרד הישראלי הגאון, שהמחיז את "עולם הוא עגולללל" וגולל את סיפורם של ורד ובן-דודה ווילי.
עיונוסף: הנה גירסא אונליין לספרה של סטיין, Tender Buttons.
http://www.bartleby.com/140/
והנה להקת ברודקאסט, בשיר הנושא מתוך אלבומם השלישי שנקרא על-שמו של הספר. האלבום כולו ובמיוחד השיר הזה הם מחווה ליצירתה של סטיין. הטקסט שלו קוביסטי, המוזיקה שלו רבת-השראה, והוידאו של רמון בלומברג יוצר אימפקט אמנותי תלת-מימדי.