מופע האימים של טומי לפיד

עוד בראשית דבריו ה"ה לפיד הצהיר כי הוא "מצפה שכל העלוקות שמצצו את דמו של ראש הממשלה יחנקו" ודבריו הנעימים האלה היו כאמור רק הפתיח, מעין רמז מטרים המרמז על הבאות.

בתגובה לפנייתו של יואב צור, אב ששכל את בנו איתמר צור ז"ל במלחמת לבנון השנייה, אל ראש הממשלה כי יתפטר מתפקידו, תקף לפיד את האב השכול ואמר: "לא יכול להיות שאב שכול ידבר כמו שאתה מדבר… תבייש לך! העובדה שמישהו הוא אב שכול לא נותנת לו זכות לגדף בצורה הכי מעליבה, כמו שאתה עושה".

 

להבהיר, דבריו של יואב צור מעידים על שניים:

א. הוא לא גידף ואף לא העליב את ראש הממשלה.

ב. טומי לפיד מנותק מהמציאות, ממציא מציאות אחרת בהתאם לצרכיו, הוזה בהקיץ, ומומלץ בהקשר זה לבדוק מהי מידת הקשר שלו עם המציאות, ייתכן והאיש גולש לפעמים… 

 

מי שרוצה להיווכח במו עיניו ובמו אוזניו לעובדות כהווייתן, מוזמן להקליק על הקישור שלהלן ולצפות במופע האימים של טומי לפיד: http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=31674

 

אין כל ספק שהמציאות מלמדת כי היה זה מר לפיד שהבעיר גידופיו ולא האב השכול, ולא נותר לי אלא לנסות ולהבין את דברי הבערה ששולחו מפיו של איש הציבור וחבר הכנסת לשעבר, מר טומי לפיד.

לפיכך אני שואלת:

 

א. למה טוען מר לפיד כי: לא יכול להיות שאב שכול ידבר כמו שדיבר יואב צור?

האם לא שמע במו אוזניו כי הנה כי כן, הדבר יכול להיות?

 

ב. למה חושב הלפיד הזועם כי אב שכול צריך להתבייש?

הנה אני עצמי בת שכולה ואף פעם לא אמרו לי כי עליי להתבייש בכך. לנו המשפחות השכולות יש סיבה לכאוב, לבכות, להתגעגע, לכעוס… אך להתבייש?! במה בדיוק?

 

אולם, אליבא דלפיד המשתולל, על יואב צור להתבייש… וייתכן שהוא צודק: עליו להתבייש בכך שבנו הקריב את חייו למען אדם כמו טומי לפיד, במיוחד הוא צריך להתבייש כי בנו מת כדי שטומי לפיד יגדף אותו על כך.

אכן בושה גדולה!

 

גסות הרוח של טומי לפיד אינה מפתיעה אותי. למעשה, היא לא מפתיעה אף אחד. הלפיד המשתולל כבר הספיק לגלות לנו באינספור ראיונות בטלוויזיה את מזגו התוקפני ואת יכולותיו הגבוהות בתחום האלימות המילולית.

 

שפלות קומתו כפי שהתבטאה במשדר הטלוויזיה – לא הפתיעה כלל וכלל.

 

 

שהרי הטלוויזיה הישראלית מכירה את טומי לפיד על התבטאויותיו המשפילות שאינן בוחלות בשום אמצעי, ואולי דווקא בשל כך אירח ערוץ 2 באולפנו את ה"ה טומי לפיד.

 

 

ואין תימה, שכן על לוח ליבה של האתיקה הטלוויזיונית חרות זה מכבר הדיבר האחד עשר: "לא תצנח ברייטינג". לשם כך יוקרבו כל הערכים הזוטרים ויוכשרו כל האמצעים, כולל עסקה עם הלפיד האדום:

הוא יספק את ליטרת הרייטינג באמצעות פרובוקציות שפלות קומה ושלוחות רסן – והיא בתמורה לשירותיו הנמוכים תתן לו במה להשמיע עליה את דעותיו בצורת גידופים והאשמות הנאמרים בנימה הגובלת בטירוף.

 

אין לי אלא להביע אכזבה על שיתוף פעולה זה.

 

אין לי אלא להביע את שאט-נפשי מאותה תרבות שהטלוויזיה הישראלית מעודדת ויוצרת.

 

*     *     *

 

ואין אני מלינה סתם; בימים אלה אני מנהלת מאבק משפטי נגד רשות השידור, אשר על אף שהודעתי לה במכתבים רבים כי אין לי טלוויזיה בבית וכי היא מוזמנת לבקר בביתי בכל יום ובכל שעה וללא התראה מוקדמת כדי לחזות בפלא – היא, רשות השידור, מחייבת אותי בתשלום אגרה – שכאמור אינה מגיעה לה כלל וכלל, היות ואין לי טלוויזיה בבית.

אולם כיאה וכנאה לכל רשות שלטונית, אשר בדרך כלל לא סופרת את האזרח הקטן, רשות השידור מתעלמת ממכתביי ועל כך היא תאלץ בסופו של יום לשלם לי פיצויים.

 

לעניינו – ככל שעובר הזמן, כך אני שלמה עם החלטתי שלא להחזיר את הקופסא המרעילה הביתה.

אם זרקתי אותה בגלל תכניות כמו "הדוגמניות", טלנובלות ישראליות תת-רמה ושדרני חדשות חמורי (וחמורות) סבר המטיחים בנו בחשיבות עצומה מעוררת גיחוך ידיעות הצבועות בדעותיהם האישיות – הרי שלא אחזיר אותה לביתי בגלל הבמה שהיא נותנת לאדם כטומי לפיד.

 

שהרי לו רצתה הטלוויזיה להגן על ראש הממשלה יכלה להביא אדם שישמיע לציבור הצופים טיעונים אמיתיים, מהותיים, ענייניים, עובדתיים שבדרכי נועם ייאמרו – כפי שצריכים דברי טעם להיאמר ולהישמע.

לו רצתה הטלוויזיה לקיים דו-שיח, או איזה שהוא דיאלוג בין אב שכול לבין מי מאדריכלי מלחמת לבנון – הרי היא יכלה לעשות כן בצורה תרבותית, עניינית, המכבדת את עצמה, המכבדת את צופיה והמכבדת את מתיה.

 

אך לא, אין זה רצונה של הטלוויזיה הישראלית, ובוודאי שאין זה רצונו של הערוץ המוביל.

 

ולטענת ההגנה של ערוץ 2 אגייס עבורה את: הגנת הכורח!

היינו, "לא הייתה לנו ברירה. חיפשנו וחיפשנו מי יבוא להגן על ראש הממשלה… ולא מצאנו… מלבד את הלפיד המשתולל".