|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
24/01/2008 11:54:33
אני עולה ארבע מדרגות ומגיעה לדלת הכניסה העשויה עץ כהה וכבד. נקישה בצלצל הדלת, מתכתי וכבד. את הדלת פותחת משרתת לבושה שחורים ולמתניה סינר לבן ומעומלן. על ראשה שביס תחרים.
באתי לפגוש את העלמה גרינגייט. כן, העלמה מצפה לי. אני נכנסת למבואה אפלולית, על הקירות תמונות כהות של אבות המשפחה. אני אמתין. כרטיס הביקור שלי מונח על טס הכסף ומוכנס לטרקלין הבוקר של העלמה. כן, חוזרת המשרתת, לכי נא בעקבותיי. העלמה גרינגייט מצפה לך.
טרקלין הבוקר מואר באור רך, העלמה קמה זה עתה מהמכתבה, לאחר שכתבה מכתב תודה למשפחת בלקהורס. סוף השבוע באחוזת הכפר שלהם היה נפלא. האירוח היה מושלם וכך גם היציאה לציד.
העלמה גרינגייט שואלת בשלומי ועל פניה חיוך קטן. נצא לטייל מעט בגינה ואחר כך נשב לשתות תה מספלי חרסינה דקיקים. הרקיקים ודאי יהיו נימוחים. המבשלת של משפחת גרינגייט ידועה במטעמיה. לא אשכח את קריש דג האלתית שהוגש במסיבה האחרונה. מה חבל שמלבושיהן הישנים של העלמות לבית פורליטל העכירו את האווירה. מסכנות בנות הכומר הכפרי, משפחתן הרי ירדה מנכסיה. כה עצוב. מי יינשא לעלמות שהכנסתן השנתית אינה עולה על חמש מאות לירות.
אנו מטיילות בגן ומזג האוויר הנפלא משמש לנו תפאורה נהדרת. רשרוש השמלות הארוכות מצטרף לזמזומן של הדבורים. עוד מעט יעשה חם ואנו נשוב לבית, לאחר ששוחחנו על עונת נשפי החורף הקרבה ובאה. האם יערכו גם השנה מסיבות פאר בביתו של הבורגני המומר?
בדרכנו חזרה לטרקלין מתחיל לרדת שלג. העלמה גרינגייט הופכת לפתותים כבדים ושמלת הקיץ שלי מתכסה במעיל פרווה ובמחממי ידיים מפרוות שועל. לראשי כובע פרווה גבוה. העגלון מסייע בידי להיכנס לארמון החורף של הרוזן והרוזנת רוסקונסקי. הרוזנת חיוורת לאחר לידת ילדם השישי. הרוזן מבלה את רוב זמנו במועדון ובחברת נשים. כספי אביה של הרוזנת הולכים וכלים על משחקי הימורים ואחיה, הרוזן פוחוחוב אינו שבע רצון. ממקום שבתו בכפר, בו הוא רואה אידאל, הוא משקיף בבוז על החברה הגבוהה שלנו בסנקט פטרבורג. אין זו אלא גחמה שתחלוף, חושבים אנו. וכי מה לו לרוזן בינות לאיכרים נבערים מדעת? צר לכולנו על רעייתו, נטשה איבנובה פוחוחובה. היא נישאה כה צעירה ועתה היא מבודדת בכפר, ועיקר מעייניה נתונים לתשעת ילדיהם הרכים.
נטשה כמהה אל מלבושי הערב, אל תכשיטי היהלומים ואל סעודות הפאר.
בעוד רגע יהיה עלי לפנות למטפלת, העלמה זו'לי פירואט, ולבקש ממנה להשגיח על הילדים ביתר קפדנות. שמלותיו של ז'אן הקטן מלוכלכות תדיר ועליו לשבת בשקט לצידה של סופי בת החמש. אנו מצפים לבואו של ז'אק ברושו , מחזרה של לוסי. ז'אק הוא בנו של איל הברזל העולה, מר ברושו, הגר בסמוך לאופרה בשדרות הרפובליק. אנו, אף שמשפחת אצולה אנו ויש לנו קשרי דם לבית בורבון, איננו אמידים כפי שהיינו. ואילו ז'אק שואף לתואר אצולה. נישואיו ללוסי עשויים לסייע לשתי המשפחות.
כך בלעתי את הספרים בישראל הצנועה של שנות השבעים. בדמיוני לבשתי שמלות משי ובשערי ננעצו עשרות סיכות. משפחת פאליסר בשחור לבן, הוסיפה עוד נופך אצילות לחיי.
באמבטיה סייעה בידי האומנת שלי להוריד את הגופייה ומכנסי ההתעמלות. פיג'מת הפלאנל הייתה לכותונת לילה רקומה ואכילת דני הייתה לטעימה מעודנת ממקפא התות הידוע של הטבחית של משפחת גולולוב. עוד מעט ירד שלג וניסע בכרכרה לבית הספר. נשחק תופסת בזמן שנצוד אווזי בר.
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:03
|
|
|
|
מקסים ומוכר. כך גם אני ביליתי את ימי אך ביתי הבכורה קראה בכח אתנשים קטנות ובני מתענין במדע וביתי הנוספת בחיי החברה ובמה שהיא מכנה " מציאות" .מאד חשוב לה שאחיה "במציאות".
אולי לדור הזה נתיבי בריחה אחרים.
אינטרנטלמשל.
|
|
הגיבולאביטל מהבלוג
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:05
|
|
מיכל ברגמן
|
|
תודה אביטל. אני מקווה שבשיל הילדים שלנו שהם לא יוותרו לגמרי עלהעולמות הרחוקים-קרובים הללו ששום אינטרנט לא יחליף. אני לא מאוד דמוקרטית בענייניקריאה – יש לקרוא כל יום. הבחירה לחיות בדמיון היא לדעתי גם עניין של אופי.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:45
|
|
|
אולי, מאד מורכב. הם פשוט שונים. ויפה שאת מצליחה.
הייתי שמחהלפגוש ילדים שחיים בדמיון.לפעמיים זה אפילועדיף.
|
|
הגיבולאביטל מהבלוג
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:50
|
|
מיכל ברגמן
|
|
בתור ילדת דמיון היתה לי תחושת מוזרות. לילדים שלי יש עולם שלם שלחברים דמיוניים – הסיסים, האוזנדים (שילוב של אוזניון ונדי פעמוני), הגופונדוסיםועוד.
כשאני שואלת מה שלומם אני לומדת הרבה על החלומות של הילדים.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:56
|
|
|
גם לי הייתה מוזרות וזה לא קל .
אבל לא הייתה היום מחליפה אותה ומהשנדמה לי אז כקושי הוא פתאום מתנה .
איך ה' נותן פרספקטיבות, אפילו דרךסבל.
אני מרגישה שהמוזרות עזרה לי להבין את מה שמכנים 'מציאות' לצערי היוםמבינים מציאות מתוך מציאות , מה שגורם לפשטנות .
טוב שילדיך אינםבכיוון.
לדעתי גם ילדיי שחיים כאן איתי בכל זאת מושפעים ממני וזה רק סוג שלמרד.
|
|
הגיבולאביטל מהבלוג
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:04
|
|
מיכל ברגמן
|
|
התחושה המדויקת יותר היתה זרות. כאילו החיים באמת מתנהלים בכמהמישורים וזה לא ברור שהמציאות היא מציאותית.
נכון הוא שזה מוסיף לחיים טעם שאנשימעשה "מובהקים" עיוורים מלראות (לדיקנס יש ספר נפלא – זמנים קשים – על הגישההתועלתנית).
אני משערת שכשילדי יגיעו לגיל ההתבגרות יהיו הפתעות.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:17
|
|
|
מענין להתכתב על המוזרות הזאת.כי זאת מין נקודה חשוכה שלא רוצים לדברעליה. ( למרות שלפעמיים כתיבתי בתגובות עילגת .)
אני חשתי ההפך ממך . שאני יודעתאת מה שכולם לא רוצים לדעת וזה מה ששיגע אותי והפך אותי אפילו ליותר מוזרה.
שבאמת יש מישור שמעלימים ממני ואני חיבת לפענח. מאד מרתק השוני בין בריהלבריה. מוסיף צבע לעולם.
|
|
הגיבולאביטל מהבלוג
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:55
|
|
מיכל ברגמן
|
|
אכן אביטל. מעניין היה לשאול אנשים אחרים על התחושה הזאת, בעיני היאחלקחשוב מהילדות. אבל אולי יש כאלה שלא חשו אותה בעוצמה הזאת?
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:57
|
|
|
כנראה שלא.
ועדין , לא מתחלפת .
נבנתי מהעוצמות.
ואני מניחהשגם את למדת לחיות בכל המישורים.
|
|
הגיבולאביטל מהבלוג
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:12
|
|
|
|
נשאבתי לגמרי, בנשימה אחת, לתור הסיפור – ההפסקה היחידה הייתהכשהדקדקן שבי תהה אם לא צ"ל סנקט פטרסבורג – וממש היה חבל לי שהוא נקטע. איזה כיףהיה אז להיות בתוך הסיפורים!
|
|
הגיבולאמיר אור
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:15
|
|
מיכל ברגמן
|
הו תודה אמיר. אני חושבת שכתיבת שם העיר תלוי בעותק שהיה בידינו אז – אם היה זה תרגום משנות ה-20 המוקדמות או משנות ה30- המאוחרות.
האם גם אתה נזהרתשלא לבזבז מים כשילדי הקפטן גראנט הלכו צמאים במדבר?
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:24
|
|
|
|
|
|
הגיבולאמיר אור
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:32
|
|
מיכל ברגמן
|
|
כן קראתי בשימחה גם פעם שניה. כמה שלמה ההזדהות עם אלה שהיו שלמים כלכך בסיפורים. חסרים היום סיפורים שאינם פוסט-טראומטיים ואינם מתחבטים באיזו בעיהפסיכולוגית. אלא באמת מספרים סיפור שהוא מחוץ לחיים ומעליהם ובכל זאת קרובמאוד.
טוב שחיברת מיתולוגיה – חסרות כאלה.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:44
|
|
|
אח, לצלול שוב לספר ולהיעלם בו לגמרי
אחותי את
וד"שלמטפלת עם השם המקסים
העלמה זו'לי פירואט
|
|
הגיבוליעל גלוברמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 12:48
|
|
מיכל ברגמן
|
תודה רבה יעל.
אחחח, כמה הייתי רוצה איזו זו'לי פירואט שתתעסקעם הבית. מצדי שתרקוד בלט בזמן הספונג'ה.
מצד שני, אני מקווה שזה לא היה באבעסקת חבילה עם ללכת למדידות אצל התופרת או לשבת עם הטבחית על התפריט להיום בערב.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:44
|
|
|
|
יופי. מאוד הזהיתי. קנה אותי. והציור
משקף נהדר את מה שקורה בנפשושל ילד/ילדה שמתמזג עם מה שהוא קורא.
גם אני, מהיום בו ידעתי לקרוא נהגתי לטוסאל גיבורי העלילה, ועם כולם נלחמתי ברעים ואף שכללתי את מעלליהם ונתתי עיצות בלבילסופר, לשבוי מזנדה, לבוג ז'רגל האמיץ, לפרש בלי ראש, לסיירת ורה קרוז, לאחרוןהמוהיקנים, לרובין הוד, לאיבנהו המתלבט באהבתו רצופת המכשולים לרבקה,
וכל השאר.
|
|
הגיבולאיציק אביב
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:56
|
|
מיכל ברגמן
|
|
תודה איציק. אני זוכרת שהייתי חסרת אונים מול ילדי רב החובל גראנטומול פיליאס פוג – באמת דאגתי איך יצאו מכל התסבוכות ולא היתה לי שום עצה לתת להם.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:44
|
|
הדס
|
|
מיכל, הכנסת אותי עמוק לתוך האווירה. על אף שקראת את הספרים כילדה, ישניואנסים של בוגרת (או שהם היו שם תמיד ורק עכשיו הבחנתי בכך? ) כמו למשל הרוזנת – חיוורת לאחר הלידה.
מקסים
|
|
הגיבולהדס
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 13:57
|
|
מיכל ברגמן
|
|
תודה הדס. את טולסטוי קראתי כבר בתיכון. אני זוכרת היטב שהוא הקפידלתאר את צבע העור וכד', והדמויות ההדורות ממש התישבו על ידי, על ספת נוער תוצרת "רים".
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 15:19
|
|
|
אוי מיכלי, זה מתוק.
כתבת בצורה כל כך מפורטת ועדינה, שחלמתייחד איתך את חיי העבר-האצולה. את השמלות הארוכות ומנופחות, הטיול בגן והפסקת תהבטקלין.
|
|
הגיבוליעל בר שם
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 16:25
|
|
מיכל ברגמן
|
|
תודה יעל יקרה. המעניין הוא שנכנסנו לסיפורים לגמרי למרות שהם תורגמושנים רבות לפני שנולדנו, בעברית מיושנת.
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 16:16
|
|
לבנה
|
|
ואיך? איך יכולת לדלג על יסוריה של ג'ין אייר באחוזת מר רוצ'סטר, ולגלוגיה של ליזי המדהימה על התנשאותו של מר דארסי, וימימה אבוט שמספרת ל"מאמצההזקן" עליה ועליו "אהובה" (אבא ארך רגליים) – וכל זה "הם", הילדים שלנו, לא מכיריםולא יכירו, "איכס", אומרות בנותיי, כי טלנובולות רדודות כובשות שטחים בשטחיותם.
|
|
הגיבוללבנה
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 16:21
|
|
מיכל ברגמן
|
נו כן לבנה, ומה עם חג המולד של הנשים הקטנות כשהאבא בחזית? ואמיהקטנה שנופלת לקרח? וגו'? איך היא דוחה את חיזוריו של לורי? והלורד פנוטלרוי? מהשלום אמא שלו?
כל כך עצוב לשמוע שוב שהילדים מוותרים על האוצרות הללו.
גם כלכך עצוב שלי הקריאו בגן חובה את "מה עושות האילות בלילות" בלי הנחות, במיליםהגבוהות ההם. והיום מתנחמדים וכותבים בשפה ילדותית.
להפתעתי בני שבכיתה א' מרותקמלובנגולו מלך זולו ואני מקריאה מילה במילה, ארכאיות ככל שתהיינה.
אולי יש עודקצת תקווה?
|
|
הגיבולמיכל ברגמן
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 19:16
|
|
|
|
איפה הימים ההם? אך לא מזמן היתה לי התקפת – קריאה, כל כך נהנתי, קראתי בשקיקה 4 ספרים של הרוקי מורקמי.
ניראה לי שאחרי זה קראתי את שלושתם שלאסתי.
ההתקפות האלה מתוקות.
להתראות טובה
|
|
הגיבולטובה גרטנר
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 20:03
|
|
עדנה גור אריה
|
|
איזה יופי. ממש נשאבתי פנימה.
תודה
עדנה
|
|
הגיבולעדנה גור אריה
|
|
|
הרוזנת מיכאלובה אוכלת דני
|
24/01/2008 20:08
|
|
מיכל ברגמן
|
|
תודה לטובה ולעדנה.
אכן הקריאה היא מהתענוגות הגדולים.
|
|
|
|
מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
.jpg)