בעקבות האורות הכפולות – על המאייר ולטרטרייר
22/02/2008 14:15:25
ולטר טרייר אייר את רוב ספריו של אריך קסטנר.
כשקסטנר היה צעיר שידך ביניהם סופר ילדים. טרייר היה מבוגר יותר ואומן ידוע
בזמן שקסטנר עוד היה צעיר ובלתי מפורסם.
הספרים המשותפים שלהם נראים כיחידה אחת שלמה:
את מה שאומר קסטנר במילים, אומר טרייר באיורים.
קסטנר מספר על עולם שבסך הכול יש בו טוב יותר מרע,
הומור יותר מרצינות, עניין יותר משעמום,
עיניים צעירות ונבונות יותר מעיני מבוגר קפדניות –
הרי שטרייר מוסיף על כל אלה בקו העדין, ההומוריסטי ומלא החיים שלו.
ולטר טרייר נולד בפראג בשנת 1890 . בן למשפחת תעשיינים יהודית.
אחרי שהבין שאיור מסחרי זה לא בשבילו, הוא עבר לווינה, למד אומנות באקדמיה לאומנות, והיה למאייר ידוע.
טרייר היה בין מאיירי כתב העת Simplicissimus – כתב עת ליבראלי, מתנגד חריף לנאציזם, שכתבו בו ואיירו בו טובי האומנים של התקופה (כמו תומאס מאן, רילקה ועוד).
בשנת 1919, כשהוא בין המאיירים הידועים והמוערכים בברלין, הגיע אליו סופר צעיר – אריך קסטנר. האיש הצעיר ביקש ממנו שיאייר את ספריו.
כשעלו הנאצים לשלטון ברח טרייר עם משפחתו לאנגליה.
באתר הרשמי של טרייר , מופיע בעמוד הבית דיוקן עצמי, טריירי מאוד: איור אנטישמי של טרייר ולידו הפרופיל (היהודי למדי) של האומן המצולם.
באנגליה אייר טרייר איורים מופלאים לכתב העת "ליליפוט" – בכל אחד מהשערים חייבים היו להופיע גבר, אישה וכלב. את התוצאות המצחיקות, היפות, מלאות ההומור, הדמיון והחכמה – אפשר לראות כאן:
טרייר תרם את חלקו למאמץ המלחמתי באיור קריקטורות אנטי-נאציות ובאיור כרזות תעמולה.
וולט דיסני הציע לו להצטרף לצוות המאיירים שלו. טרייר סרב.
כמה שנים לאחר המלחמה עבר לאונטריו, קנדה, בעקבות בתו. בשנת 1951 הוצגה באונטריו תערוכה ראשונית, של חלק מייצג מעבודותיו הרבות. טרייר נפטר בשנת 1951.
|
שמחה מאד שאת כאן.
אפרופו התנתקות, היה דבר כזה?
את מוזמנת לקרוא אצלי , פוסט מנותק אך מציאותי עד כאב.
שמחה מאד שאת כאן.
אפרופו התנתקות, היה דבר כזה?
את מוזמנת לקרוא אצלי , פוסט מנותק אך מציאותי עד כאב.
שמחה מאד שאת כאן.
אפרופו התנתקות, היה דבר כזה?
את מוזמנת לקרוא אצלי , פוסט מנותק אך מציאותי עד כאב.
שמחה מאד שאת כאן.
אפרופו התנתקות, היה דבר כזה?
את מוזמנת לקרוא אצלי , פוסט מנותק אך מציאותי עד כאב.
שמחה מאד שאת כאן.
אפרופו התנתקות, היה דבר כזה?
את מוזמנת לקרוא אצלי , פוסט מנותק אך מציאותי עד כאב.
מיכל, מיכל, לאן נעלמת? את חסרה כאן.
שלום מיכל
צריך לפעמים את ההפסקות האלה. ובכלל עוד מעט יסתיים החופש.
באמת התגעגעתי אליך. בתי רק עכשיו החלה לקרוא את הספרים האלה. תודה. תחזיקי מעמד. אומי.
תודה מיכל, גם אני אוהבת מאוד את וולטר טרייר שציוריו עם הכתוב התחתיהם חרוטים בי