מיכל, התרשמתי מאוד מכמות הדמיון הנחוצה לצייר רעיונות כאלו. ככל שהתמונות מתפתחות כך תמימותו של השד הולכת וגדלה. מקסים! בעתיד כשאכתוב את ספר הילדים שלי אולי נשתף פעולה 🙂
שוב נשאבתי פנימה. מקסים.
התגובות גרמו לי לסיבוב-גלריה אחר בכל פעם. הגרושים שהזכירה שירה, למשל, הפתיעו אותי לגמרי (אצלי זה היה הילד שהולך בקרוב להפוך לאב בעצמו, הקשר הזה בין רוּחות ועוּבּרים דרך "נשמות" אולי, לא יודעת, זו היתה ההסתכלות הראשונה שלי … שנטשתי בשמחה למען מסלולים אחרים בסיפור
לא הכרחי בכלל, אבל בכל זאת — הייתי שמחה לשמוע את הסיפור שלך יום אחד, כפי שהוא אצלך במילים…
תודה רבה יעל.
האמת שגם אותי מעניין לאיזה מסלולים הסיפורים כאן הולכים.
אני רואה ברוח חלק מאתנו – רוח טובה או רעה? – תלוי. הרוחות הרעות כבר שם, אצל ההורים שעובדים נורא קשה לשאת את הנסיך על כפיים. הן שם כשהבית מתחיל להיפרד. בעולם המציאות הן לעתים הנחמה הכי גדולה בחיים כשההורים של הילד התגרשו.
ואנחנו נושאים איתן אתנו גם בחיינו הבוגרים, גם כהורים וכאוהבים. הן במזוודת החיים שלנו, הן הבלון שקשה לשחרר. הן האחיזה שלנו בחיים השבריריים והן עוברות הלאה, לטוב ולרע.
מהתגובות כאן עולים לי רעיונות להמשך וזה מה שנהדר כאן.
מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
.jpg)
מעניין מורכב מעיק אבל בכל זאת פסטלי
תודה. ככה זה בעולם הילדים – הפסטל מעורבב עם חומרים פחות רכים.
מיוחד ומעניין ורב שכבתי
והצבעים כרגיל עושים את זה
תודה רבה איציק.
מזוודה של רוחות שמחפשים עוברים… נהדר! אך בא הרעיון?
אני לא יודעת איך בא הרעיון. הוא בא כמו כל רעיון אחר. הלואי והיה לי זמן לכל הרעיונות שמחכים בתור.
זו הייתי אני ששאלתי למקור הרעיון. טפשי לשאול, אבל לפעמים יש ספור
מקסים ביותר. ציורים כייפים!
איזה יופי. הצלחת להוציא את המפחיד מהרפאים ולהכניס אותם לכל. אהבתי.
תודה לאיריס ולאומי.
אהבתי, ויותר מכל את הציור השלישי, שהוא מדגים באופן הכי נטורליסטי את הדור הצעיר, השבע והעריץ. ועכשיו תעשו מה שאצווה לכם.
אני אל בטוחה שהייתי מאשימה את הדור הזה – יש לו הורים לדור הזה, וככה לעמוד באמצע זה גם לא תענוג.
טוב, ההורים באמת בקטבים, אבל תנועת הראש של הזאטוט ע(א)רסית ביותר. זה מה שהכריע.
מעניין איך כל אחד מפרש. זה אתגר לספר סיפור בלי מילים.
מיכל, אני אוהבת את הסדרה הזאת. וזוכרת את תמונת הגירושין המדהימה הזאת (אחת לפני האחרונה) שכבר הבאת לכאן. מכמירת לב. וכל כך יפה.
תודה רבה שירה על התגוב ועל הזמן שפינית לעניין – אני מקווה שאת נהינת מהעבודה הרבה. אני מחכה לך כאן.
🙂
יפה מאוד מאוד רק לא ברור לי למה רוחות רפאים זה הרי ככה במציאות לא?
תודה מירי. כן בטח שככה זה – הרוחות לפעמים יותר מציאותיות מהמציאות.
מיכל, ציורים מקסימים ונאיביים ביופיים…:)
(אני ממתינה לך במייל מלפני פסח)
תודה רבה תמי קאלי. אכתוב לך היום בפירוט.
מיכל, מה יהיה על רוחות הרפאים כשיגדלו. הנגדה משגעת בין התמימות הילדית למועקה שכמה ציורים משרים. ויש כמה רוחות מתוקים ומתוקות.
והצבעים חגיגה.
תודה רבה מוישהל"ה. נתת לי רעיון להמשך – הרוחות מתבגרות…
יפה יפה
נפלא עד מאוד!!!! האחרון ענקי בעיני.
תודה רבה יעל, יניב ותמר.
יפים, ובכלל לא מעיק לי. הם נראים לי כולם די חמודים. מומלץ לילדים שמפחדים מרוחות.
תודה רבה אמיר. מי אמר שרוחות תמיד מעיקות? לכולנו הרי יש איזו רוח שמלווה, ואם היא סובלת אותנו גם אנחנו יכולים לחבב אותה.
מדהים!
מיכל, התרשמתי מאוד מכמות הדמיון הנחוצה לצייר רעיונות כאלו. ככל שהתמונות מתפתחות כך תמימותו של השד הולכת וגדלה. מקסים! בעתיד כשאכתוב את ספר הילדים שלי אולי נשתף פעולה 🙂
יישר כח ,
גלית
התכוונתי שתמימותו הולכת ופוחתת. שלוש התמונות הראשונות נראו לי כסדרה
הי גלית ותודה רבה. שבי לכתוב !
הרוח פחות תמימה ממש כמו הבעלים שלה.
sad
לא יותר עצוב מהחיים עצמם. יש גם קצת אופטימיות, לא?
שוב נשאבתי פנימה. מקסים.
התגובות גרמו לי לסיבוב-גלריה אחר בכל פעם. הגרושים שהזכירה שירה, למשל, הפתיעו אותי לגמרי (אצלי זה היה הילד שהולך בקרוב להפוך לאב בעצמו, הקשר הזה בין רוּחות ועוּבּרים דרך "נשמות" אולי, לא יודעת, זו היתה ההסתכלות הראשונה שלי … שנטשתי בשמחה למען מסלולים אחרים בסיפור
לא הכרחי בכלל, אבל בכל זאת — הייתי שמחה לשמוע את הסיפור שלך יום אחד, כפי שהוא אצלך במילים…
תודה רבה יעל.
האמת שגם אותי מעניין לאיזה מסלולים הסיפורים כאן הולכים.
אני רואה ברוח חלק מאתנו – רוח טובה או רעה? – תלוי. הרוחות הרעות כבר שם, אצל ההורים שעובדים נורא קשה לשאת את הנסיך על כפיים. הן שם כשהבית מתחיל להיפרד. בעולם המציאות הן לעתים הנחמה הכי גדולה בחיים כשההורים של הילד התגרשו.
ואנחנו נושאים איתן אתנו גם בחיינו הבוגרים, גם כהורים וכאוהבים. הן במזוודת החיים שלנו, הן הבלון שקשה לשחרר. הן האחיזה שלנו בחיים השבריריים והן עוברות הלאה, לטוב ולרע.
מהתגובות כאן עולים לי רעיונות להמשך וזה מה שנהדר כאן.
ציורים קסומים
בטאת דרך הצבע המון חרדה ואימה , חזק.
תודה רבה שבי ואביטל
אהבתי.
אולי הכי הרבה את כרית הרוח.
מאד צבעוני והנושא קצת מורכב ודי לא לילדים, יותר למבוגרים נראה לי.
בכל מקרה, התחלתי להתעניין קצת במאיירים, אם יקרה ואוציא את שתי(!)הצגות הילדים שכתבתי בספרים.
הי רונית
רק עכשיו ראיתי שהגבת.
תודה. 2 מחזות ואפילו עצם קטנה את לא זורקת לנו????
ואם תחליטי על ספרים – אשמח מאוד.