מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
היום ביקרתי בתערוכה של מירי.
(זו תערוכה של מי שעבר דבר או שניים בחייו.
אף "כוכב עולה" לא יכול היה ליצור אותה עם בקיעתו מלימודי האומנות).
הבטתי בחרקים שזכו לחיי נצח. כמו דרישת שלום מפרה-היסטוריה אישית.
כמו הפרה-היסטוריה שחיי כל ילד מתחילים בה היום – תמונות האולטראסאונד.
דומות לתמונות הפורצלן של מירי –
דרישת שלום מהתחלת החיים.
דרישת שלום מהתחלת החיים.
על הקיר היו תלויים קינים ריקים. הם היו עצובים בעיני.
כמו פיות של גוזלים שקפאו כך, באמצע .
אולי פעם היה שם קש חם ורעידות עדינות של גוזלים, ואיזה זוג דאג וניחם והאכיל.
אולי כך גם אנחנו, נשאיר בית והבאים אחרינו ידמיינו מי היה כאן לפניהם.
אולי יראו בזאת פרה-היסטוריה ולא יתעניינו.
על הרצפה היו מונחים עוברי פורצלן קטנים.
לרגע הייתי בטוחה שהם מתנועעים קצת, שיש שם פעימות.
התביישתי להתכופף וללטף אותם. לבדוק את חום הגוף.
גם פחדתי שאיזה שומר יבוא ויגרש אותי.
רציתי לחבק עובר קטן ולקחת אותו אתי, לומר לו שזה בסדר.
לחפון אותו ולראות בו את התחלת החיים הקטנים.
ידעתי שזה יכול להיות גם הסוף. שזו יכולה להיות אני שם,
מתכסה מהעולם או מתכוונת לבקוע.
בדי הפורצלן על הקירות היו מקומטים כמו בדים שעטפו הרבה התחלות,
כמו מזכרת לבית שהילדים יצאו ממנו. כמו קמטים של תינוק ושל זקן.
את כל זה התכוונתי לכתוב בספר האורחים, אבל הוא לא היה.
נשאר רק חבל מחובר לקיר – חבל הטבור של ספר האורחים.
הספר עצמו כנראה נפרד מהרחם ויצא לחפש לו חיים עצמאיים.
אז כתבתי כאן.
כמה יפה כתבת, מיכל, הרגשתי קצת כאילו שהייתי שם היום בעצמי…
זה כתוב בכשרון וברגישות רבה
תודה עדנה וחנה.
דיווח מעולה מזירת ההתרחשות.
חי ועושה חשק להגיע.
מיכל!!!!!!!!!!!
הבנת! הבנת!
תודה!
להוסיף עוד מחשבה כי כמעט את כולם קלטת . הבדים. חשבתי גם על כלי העבודה של המיילדת-הדיים שלה ובדים רכים לעטיפת היילוד,שעכשיו רחוצים ותלויים חסרי מעש .
אוף מה אני מוסיפה?
כזו מתנה!
תודה יקירה!
הגיע בזמן
איזה כיף מירי! ילדתי שלוש פעמים בקיסרי כך שבדי המיילדת לא ממש באסוציאציות שלי…
אני שמחה על השמחה.
יאללה רונית -קחי אוטובוס לרכבת צפון – משם עוד 5 דקות באוטובוס. תנשמי קצת אוויר מישורי רגוע.
מצחיק להגיד "אויר" בהקשר של תל אביב ……
רגוע לי כאן מספיק. הרבה אויר.
ומלא עבודה, אין לי זמן כנראה.
תאור יפהפה ונוגע לב.
יפה מאד מיכל. אהבתי גם את דבריך וגם את התערוכה.
יפה כתבת.
תודה שירי, איריס ואיציק
ביקרתי בתערוכה, ואני מזדהה עם כל מלה. הטיבת לתאר ולהבין את מה ששמרתי בתוכי בעקבות הצפיה.
מיכל, התאור שלך מבטא את מה שהרגשתי, בתערוכה של מירי, באופן מדהים.
תודה אסתי ותמי. אחוות צופות.
מיכל – נהניתי להיווכח איך אחזה בך רוח השירה למראה התערוכה. לי היו חוויות אחרות, אבל גם אני מאוד אהבתי את יצירותיה של מירי בתערוכה הזאת כשם שאהבתי אותן בתערוכות הקודמות.
תודה רבה מוטי. מעניין יהיה לקרוא את ההתרשמות שלך.
אני אוהבת את העינים שלך. גם את הקול. עוברת בעולם ומסתכלת. הרוֹאָה… אבל בלי פאתוס, לחלוטין בלי פאתוס. לכן כתבתי את המילה – עוברת, כנראה. את אף פעם לא נעצרת מכחכחת בגרון בחשיבות ומרביצה נאום.
נעמת לי מאוד, מיכל הרוֹאָה.
וואו יעל תודה רבה. זו מחמאה ענקית. (הנה את רואה – תגובה עם פאתוס…).
אני באמת משתדלת לכתוב נקי ולהוריד מילים מיותרות ותיאוריות מדי. אני שמחה שזה הצליח.
היי מיכל
כתבת כל כך יפה על התערוכה, נהנתי לקרא.
ההבנה שלך, נותנת עומק שלא חשבתי קודם
להתראות טובה