מיכל ב. עושה כביסה ועוד דברים
סוף תפילת שחרית ביום הכפורים.
הרצון לשתות משהו כבר משפיע.
הרצון לשתות משהו כבר משפיע.
כבר קראו את קריאת התורה והגיע זמנה של ההפטרה – ישעיהו נז,יד-נח,יד. בעל הקורא קורא בטעמים ובכל שנה אני חושבת שאת הפטרת יום הכיפורים היה צריך לצעוק, לזעוק, להפוך לגרפיטי על כל קיר ועל כל בית כנסת:
דיאלוג בין עם ישראל לאלוהיו –
הם צמים והוא לא רוצה את הצום שלהם.
הדרישות שלו ברורות והוא מונה מהו יום הצום בו הוא בוחר.
כשמגיעים למילים " וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" אני נזכרת בחיוך איך בילדותי לימדו בבית הספר שהשבת היא עונג – לישון בשבת זהו תענוג, לאכול מטעמים ולשבת ביחד. רק שכחו את הדרך הארוכה שמונה ה" בדרך אל יצירת שבת עונג. היא לא בראש הרשימה. היא לא יכולה להיות עונג כשלא מתמלאים כמה תנאים.
הרבה רגעים מלאי רגש ועוצמה יש בחג –
תפילת "כל נדרי " בערב, החזרה שוב ושוב על תפילת "אבינו מלכנו" כשהקולות עולים יחד – חמול על עוללינו ועל טפנו, תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך. המתנמנמים מתעוררים כאשר יוצא כהן גדול מבית קודשי הקודשים והכל שרים "מה נהדר היה כהן גדול" בקול גדול.
בתפילת נעילה חוזרים ואומרים "ה" הוא האלוהים" שבע פעמים, תקיעת שופר והריקודים – הקלה על הפנים. לשנה הבאה בירושלים.
משיא רגשי אחד לשני;
אך ההפטרה מעט בשוליים – נאמרת בשקט,
ובכל זאת – היא עיקר היום –
גמר חתימה טובה.
קְרָא בְגָרוֹן אַל-תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ;
וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם, וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם.
וְאוֹתִי, יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן, וְדַעַת דְּרָכַי, יֶחְפָּצוּן;
כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן:
כְּגוֹי אֲשֶׁר-צְדָקָה עָשָׂה, וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב, יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי-צֶדֶק, קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן:
– לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?
– הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ-חֵפֶץ, וְכָל-עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ.
הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע;
לֹא-תָצוּמוּ כַיּוֹם, לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם.
הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ – יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ?!
הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? –
הֲלָזֶה תִּקְרָא-צוֹם, וְיוֹם רָצוֹן לַה"?
הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהו:
פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה;
וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ.
הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת:
כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח;
וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה" יַאַסְפֶךָ.
אָז תִּקְרָא וַה" יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי:
אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן.
וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ;
וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ כַּצָּהֳרָיִם.
וְנָחֲךָ ה" תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ, וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ;
וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם, אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.
וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם, מוֹסְדֵי דוֹר-וָדוֹר תְּקוֹמֵם;
וְקֹרָא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ, מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת לָשָׁבֶת.
אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי;
וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה" מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ,
מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.
אָז, תִּתְעַנַּג עַל ה", וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ;
וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ
כִּי פִּי ה" דִּבֵּר.
(ישעיהו נח)
ישעיה אהוב לבי. ממש אהוב. תאוריו העזים והמופלאים מלווים את חיי. כל כך אהבתי ואוהבת את השפה שלו. כמו: "למה צמנו ולא ראית עינינו נפשנו ולא תדע". "והלא זה צום אבחרהו? וכו, ואכן עשיית המצוות היא לא רק צום אלא כל המתלווה לכך. בהחלט לעניות דעתי תנאים לרוממות הרוח והנשמה. מביא את האדם להבנות אחרות מלבד רובוטיות של ציות למצוות כלשהן. ברגע שאדם מקיים את ההבנות הנעלות האלה, הרי הוא סולח לעצמו
שמח בעצמו, מתעלה מעל האגו הקטן, אוהב את האדם, ועל כן נסלח על ידי אלהים. על כן במקרה הזה איני רואה ב"תנאים" שאלהים התנה – מינוס.
גם אני כמוך אמירה אוהבת מאוד את ישעיהו. ואת קוהלת ושיר השירים והרכה והקללה ורות ושמואל ב" והרשימה עוד ארוכה.
העניין כאן לדעתי הוא לא רק הבנות אלא התביעה הבלתי מתפשרת למעשה.
גמר חתימה טובה.
עתים עמקי ההבנה כמעשים עצמם. אם ההבנה מוטמעת, משמע אינך יכול לעשות אחרת, או להתנהג אחרת.
המורה לתנ"ך לא מתאפק:
מעטים מודעים לכך שספר ויקרא(ט"ז 29 31 כ"ג27) במדבר כ"ט 7
הספרים היחידים במקרא העוסקים ביום העשירי לחודש השביעי (תשרי) לא מזכירים את עניין הצום. לגביהם מדובר "ביום עינוי הנפש". המנהג לצום נובע מפרוש הפסוק שהביאה מיכל מישעיהו נ"ח שבו המילה צום מופיעה בתקבולת ליום עינוי הנפש.
גמר חתימה טובה
גיורא
גיורא – אתה צודק כמובן.
אם כי חז"ל פרשו את עינוי הנפש באופן רחב יותר מצום.
גמר חתימה טובה.
מיכלה אין מילים בפי קראתי אקרא ואקרא שוב
תודה!
תודה מירי – והלואי ויהפוך להמנון.
אני לא היכרתי את זה (כנראה חלמתי בשיעורי תנ"ך). בזכותך החכמתי.
כמה ברור ופשוט כתוב הכל, בחמש השורות שמתחילות ב "הלא זה צום אבחרהו". רק צריך לקרא ולהפנים, ולהתעסק פחות בדקדוקי עניות שאינם קשורים לעניין.
גמר חתימה טובה.
עדה – תתפלאו כמה אנשים קוראיםאת זה שנה בשנה ולא שמים לב… כנראה חולמים על כוס קפה…
את צודקת כמובן – זה העיקר. גמר חתימה טובה.
התנאים לא פשוטים כפי שרמזת, אם כי הם נראים כאלה והמכשלה היא באמת האגו, הפחד להתכופף בפני משהו יותר גדול למרות שיש תמורה.
כשאני קוראת ומבשרך לא תתעלם אני אכשהוא מצטמרת, הנה תנאי "קל" שממומש בקושי רב.
האם אנחנו באמת לא מתעלמים ?
ובשרך הוא כלל ישראל, כי כבר נאמר שכולנו אחים.
אבל יהיה טוב ולו רק בזכות התפילות הנפלאות האלה.
נכון אביטל. קל יותר לקרוא מלעשות והלואי ויהיו מעשים טובים – אני תמיד מצתמררת כשבברית מבקשים שההורים זכו להכניסו "לחופה, למצוות ולמעשים טובים" – ללמדך שאפשר לקיים מצוות גם בלי מעשים טובים ולהיפך.
גמר חתימה טובה.
אני למדתי ממך, תודה
פרק יפהפה ויפה שחילקת את הטקסט לשורות של שיר
חתימה טובה
תודה חני וגבריאלה. שמחה לשמוע. גמר חתימה טובה.
מעורר מחשבה, מטלטל.
אכן איציק, כולנו זקוקים לטלטלה לפעמים.
קטע מרגש ומאלף ,מיכל, אכן מה שחשוב אינו הצום ועינוי הגוף אלא תיקון המידות ועשית טוב לזולת הצום הוא ענין סמלי ,לו רק נשכיל להבחין בין עיקר לטפל בין פנים לחוץ
נכון חנה והפוסט שלך על הקבלה שימש לי השראה. חכמי הקבלה הגם שהיו יצירתיים באופן מעורר התפעלות המריאו כשחוט מקשר אותם לתנ"ך.
שירה במיטבה. תודה שהעלית והבאת, מיכל.
אכן אמיר. תודה. ברוך שובך וגמח"ט.
מיכל תודה, לא הכרתי ולא הייתי מודעת.
וכך, כיוון שקטונתי, התחברתי אל הילדים שסיפרת עליהם, שלימדו אותם על העונג שבשבת. נו, מה יגידו? שקשה? שמתיש? שמפרך? שלהיות אישה זה עוד יותר מסובך?
ואגלה לך סוד: גם למי שלא עושה את כל אלה השבת היא עונג
תודה הדס.
שבת היא אכן עונג גם אם עדיין לא שחררנו את כל כבלי המדוכאים.
אבל בבי"ס דתי הכוונה לזה שאצלנו יודעים מהי שבת העונג האמיתית – ובכך הוציאו את הפסוק מהקשרו המהפכני והפכו אותו להצדקה לשבת הבורגנית הדתית (שאותה אגב אני אוהבת בכל לב – רק שהפסוק והיא לא קשורים). גמח"ט.
קראתי, נזכרתי מדוע אהבתי את ישעיהו.
גמר חתימה טובה
תודה עדה. גמח"ט ושיפוץ קל.
מיכל
המשך כתיבה טובה,
אהבתי גם את אתר יצירות האמנות היהודית.
הצום האמיתי מופנה כלפי פנימה
ולא חייבים להחצין אותו כמנהג מסורתי.
תודה
מיכל
הי מיכל.
תודה רבה.
אני נזהרת מלומר שהכל פנימי – גם לצד החיצוני יש חשיבות בחיים ואפילו הייצוגיות החיצונית שלנו אומרת עלינו משהו ולפעמים אפילו משפיעה פנימה.
בכל אופן – יפה בעיני איך ישעיהו מסדר את הקדימות ומאיר את מה שחשוב באמת. הנביאים נכונים לכל זמן ולכל מקום.
גמח"ט. שיתמלאו משאלות ליבך לטובה.