אורית הראל סופרת, אשת תקשורת
הנה באו השוודים, עם שומר קור רוח ושלווה בדרך כלל, והטילו פצצה (ותסלחו לי על משחק המילים הכפול – אלפרד נובל והדינמיט שלו, פרס לשלום – אתם יודעים): את פרס נובל לשלום השנה הם העניקו לאל גור על פועלו לקידום המודעות לענייני איכות הסביבה ולארגון האו"ם העוסק בנושא שינויי האקלים והסביבה.
וככה, בפשטות נוסח איקאה, שוב הוכיחו השוודים לעולם שאפשר וצריך לחשוב אחרת, גם על דברים מוכרים. שלפעמים שלום הוא לא רק ההפך ממלחמה, אלא ההפך ממלחמה שבה כולנו חייבים להיות באותו צד; שלעיתים שלום צריך לא רק להיעשות אלא גם לנצח, ושלא כל מלחמה על החיים היא מלחמה מהסוג האנושי הישן. שאמנם שלום צריך לעשות עם אויבים, אבל לעיתים אנחנו עיוורים שנים לעובדה שאנחנו-עצמנו האויבים הכי גדולים של עצמנו.
בבהירות הסקנדינבית שלהם הוכיחו השוודים לעולם שלפעמים חובה לחשוב מחוץ לקופסה, בכדי לשמור על קיומה של קופסה; ששלום צריך להתכונן לא רק בין אדם לחברו, לעצמו (ולאלוהיו – איש באמונתו יחיה), אלא גם בין אדם לסביבתו ועולמו. ואולי יותר מכל הוכיחו השוודים שהם אומה באמת שפויה. שפויה להתקנא. עובדה, לא זו בלבד שיש להם השקט הנפשי להתעמק בנושאים חשובים באמת, כמו איכות הסביבה, ולהעניק להם את המקום הראוי להם על סדר היום הציבורי, הם גם מוכנים נפשית לחשוב עליהם קצת אחרת.
חנוך לוין שם בפי אחת הדמויות במחזהו "רצח" את המשאלה (ציטוט מזיכרון), "תנו לי קצת שקט שוויצרי". ואני, אחרי השלום הסביבתי שהשרו על העולם השוודים של נובל, הייתי מבקשת – אם אפשר – גם קצת שיקול דעת שוודי.
(כלים מאיקאה כבר יש לי)
ואני אומרת, שהשוודים יתמקדו במה שהם הכי טובים. אמרת את מילת הקוד, אורית: איקאה!!!!
אוי יעל את מצחיקה אותי. אכן מקדש האיקאה הזה. מענין אם הם מחוייבים לאיכות הסביבה (המייסד היה מחויב בזמנו לסוג מאוד מסוים של איכות הסביבה – סביבה בלונדינית, ארית באופן מוחלט…).
אני גם שמחה מהפרס הזה.
אני מברכת על פעילותו של אל גור. גם אם היא מונעת משיקולים פוליטיים הרי שפעילותו תרמה רבות להעלאת המודעות לאיכות הסביבה.
הוא ליכד סביב הבעיה את העולם כולו והזכיר לנו שאנחנו אומה אחת.
עם כל הציניות שאפשר לטעון נגד הפרס והאמריקאים בכלל, הפרס הפעם בהחלט מוצדק
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!
היי אורית, את כותבת מענג. בא לי להמשיך לקרוא אותך גם כאן.