אחד הדברים שאני הכי לא מתגעגעת אליהם בעולם ההייטק,
או יותר מדוייק, בעולם חברות ההייטק,
הוא המינוחים העסקיים המופרכים.
ככל שהחברה יותר חושבת את עצמה, ככל שמנהליה יותר למדו מנהל עסקים בעברם,
ככל שהיא יותר נסחרת בבורסה, ובעצם, ככל שהחברה יותר שואפת להיסחר בבורסה,
ככה יגבר בה השימוש במושגי החארטה מעולם העסקים.
המונחים הם בדרך כלל מילים שאינן קיימות באמת בעברית, הן מתיימרות ונשמעות
בתחילה כשפה גבוהה ואנינה, אולם תפקידן אחד בלבד: ליצור באזז (מונח-חארטה בפני עצמו)
בקרב עובדי החברה
בניחוש פירושה המדוייק של המלה ולהכניסה בהמשך לאוצר המילים הקלוקל-גם-ככה
של כל עובד ועובד.
אמיין את המושגים מהקל אל הכבד, ואנסה לפרשם לאנשים מן הישוב ולתת בהם סימנים:
(המושג הבא ידוע ונטבע אי שם בשנות ה 90' מוטרפות העבודה)
– זי"ן.
זימון יחידים נסיוני.
בשלב הראשון של אי הוודאות במצב החברה, תיתן החברה לעובד זי"ן,
כלומר, ההנהלה תזמן אליה עובד עובד לשם בירור ו"עדכון" תנאי שכרו או העסקתו.
שלב זה הנשמע קצת מבהיל הוא בסה"כ שלב הכרחי בבניית האמון שבין החברה לעובד,
ומאפשרת לשני הצדדים "לחוש" עם מי יש להם עסק ועד כמה בר-תיקון הוא המצב הכללי בחברה.
אופן שימוש: "מסכנה גילה, על השבוע הראשון שלה בחברה קיבלה זי"ן, מאז היא הולכת על ביצים,
ומשתדלת לשמור על בולטוּת (ע"ע) נמוכה"
– ניוּד.
לכאורה, מושג תמים שנדמה חיובי.
אולם בפועל המילה ניוד וכן כל מילה המבטאת פעולה כלשהי שמשמעה הזזת חפצים ממקום אחד
למשנהו, גורמת לרוב העובדים לחוש שלא בנוח במקומם שלהם
(הווה אומר, כסא המנהלים המסתובב שעליו דבוק ישבנם ולצידו מחשב נייח לחלוטין),
מה שגורם להם מרגע הישמע המלה, להדבקה אינטנסיבית יותר של ישבנם אל הכסא,
ולהתניידות מינימלית ביותר אם בכלל ברחבי המסדרונות, הליכה הכרחית בלבד אל השירותים
וחזרה ממנו אל הכסא המסתובב, הכנה מרוכזת של קנקן תה אחד במטבח והבאתו אל העמדה
למשך היממה הקרובה ושמירה כללית על פרופיל נמוך, בכדי שלא להיקלע למצב הבא:
– בולטוּת.
עוד מונח חארטה שלקוח מבית מדרשם של אנשי העסקים שעתה גם מתיימרים להבין בנפש האדם.
מידי פעם בפעם מחליטה מחלקת משאבי אנוש (להלן צוות הווי ובידור) להיראות לארג'ית בעיני העובדים
ולהוציאם לכמה שעות של התרועעות עם בני מינם מחוץ לאורות הניאון שבמשרד.
בדרך כלל הארוע מלווה בבהלה רבה מצד העובדים שאינם מורגלים במחוות מסוג זה,
וחשש גדול ל"מינוף" או ל"ניוד" צץ במוחותיהם למודי הסבל.
לבסוף מתברר החשש כחשש-שווא, העובדים נאספים באולם מופרך כלשהו, מרצה חופז ותאב שקלים
מופיע יש-מאין ומדבר עם עדר ממצמצי הניאון המבוהלים על מושגים באינטיליגנציה חברתית,
ככה בשביל היום-כייף והרחבת האופקים.
"כיצד תשיג לך בולטות ?" "מה יבדיל אותך משאר בעלי המקצוע שלצידך ?",
כך דורש המרצה הקיקיוני ומרוקן לפיו ברעש צדפת-מול שחורה.
הס באולם וכל המתכנתים מרכינים ראש לבל יתמקד המרצה המופגן בהם ובנטייתם
הכללית למופנמות.
"אהה !!" אומר המרצה כממתיק סוד וכשוקל האם לבזבז אמיתה כה יקרת ערך על אנשים
כה חדלי אישים וכה לא מתעניינים בסודות ההצלחה בחברה.
"מישהו כאן חשב פעם על נניח, לשנות את נימת הקול בזמן שהוא מציג את דבריו, על להחליף את צבע
החולצה, על לעבור מדיבור מהיר לאיטי, על לשחק עם הבעות הפנים ולבחור באופן דינאמי
בסגנון לפי הפידבקים שמתקבלים ממי שאתה מדבר איתו ?"
כשעוצמת הווליום של השקט באולם מתגברת, מתייאש גם המרצה מההרצאה עצמה,
תוקף ישירות את אחד מהחנאנות, כולם צוחקים במבוכה ומפחד,
ואחד מהבוסים הגדולים מציע מתוך הכרת המטרייה,
להרים כוסית לרגל איזו "בטא" שהוגשה במועדה, או לכבוד איזו מחלקה שבה
העובדים מצטיינים במיוחד ולא הולכים לעולם הביתה.
"אני רוצה לציין במיוחד את מויישיק ממחלקת אין-לך-בית שההשקעה והאכפתיות שלו ראויים
לכל שבח, הוא אפילו לא ידע שאשתו ילדה תאומים בשבוע שעבר !!"
המרצה ההמום מנצל את ההפוגה וחומק מהארוע,
שאר העובדים מרימים כוסית לרגל מויישיק והנאמנות המיוחדת שלו לחברה,
והבוס משיג לו בולטוּת עזה במיוחד בלבבות העובדים וגם בקרב משקיע מחו"ל שהוזמן
במקרה לארוע.
– סיעור מוחות.
כששום פתרון טכנולוגי יותר לא עובד, וכשנראה שהחברה לקראת פירוק ובעלי המניות בורחים,
זה הזמן לכינוס מיטב מתכנתי החברה ומנהליה, כמה שהאדם יותר שעיר, ככה יותר טוב,
וישיבה על המדוכה.
הישיבה ההמונית הזו בצוותא אינה מועילה ואינה משיגה שום פתרון,
אלא מהווה בעצם מן סם הרגעה כללי לכל אוכלוסיית המודאגים,
ומעין טקס פגאני קדמוני בהמרה למונחים עכשוויים בהייטק.
כל השעירים כעת יושבים יחדיו בחדר עם ריכוז ניאונים גבוה במיוחד, מרגישים פחות בודדים,
משווים כרסים וקרחות,
ודי מהר עוברים להאשמות הדדיות ואף לצעקות והטחות.
יעיל ביותר למצב משברי בחברה, כיוון שככל שיותר אמוציות יוצאות החוצה, ככל שאנשים
יותר צועקים זה על זה, ככה הם גם יותר נכונים אחר כך להירגע ולהתפייס זה עם זה,
ולהשלים וסוף סוף לשבת ולעבוד יחד במקום לרכל מאחורי הגב ולחוש מתוסכלים.
לאחר הסיטואציה, מושג רוגע כמו לאחר "מדיטציית אום" וכולם נראים ככבשים תמימות
ומשתפות פעולה.
גם האגו-מאניאקים הכי גדולים בחברה הופכים מרוככים מספיק, בכדי לא לשים לב
שהמנהל יכול להנחית עליהם כרגע כל משימה, והם יעוטו עליה ברצון,
וישכחו לחלוטין מהבית והמשפחה למשך שבוע נוסף.
– מינוּף.
אכן, אחד המושגים הקטלניים בשיח שבין המנהל לצוות עובדיו.
בכל פעם שמוזכר המושג מינוף, ובהטיותיו השונות: למנף, להתמנף, לתת תנופה וכולי,
ככל שהמשפט קינטי יותר, ככה מבין העובד כי חיי התעסוקה שלו יותר בסכנה,
וכי המינוף הבא שיתרחש בחברה עתיד לכלול הנפה שלו בכיוון אחד, מן החברה החוצה,
או גרוע מכך, הנפת העובד אל מרחבי עבודה אינטנסיביים יותר, אצל הלקוח בארה"ב למשל.
עובד ההייטק למוד הסבל מכיר את כלל הבסיס: תמיד יכול להיות גרוע יותר,
על כן אל תעודד צמיחה, שמור על פרופיל נמוך לבל תתמנף או תתנייד או כל פעולה אחרת
שרק תגרום למצבך להתדרדר.
– פרה חולבת.
בעקרון, מושג שלקוח מתיאוריה שעוסקת במצב של חברה או פירמה בנקודת זמן, או משהו כזה.
מדובר על פרמטרים של גודל העסק ומצב הצמיחה שלו, יש ארבעה מצבים וזהו אחד מהם,
והוא מתאר מצב מצויין של חברה בצמיחה.
תאכלס, מושג שניתן לומר חופשי בישיבות מכובדות מבלי להיחשב כבלתי מנומסים,
ובכך להוציא אגרסיות באופן יעיל ביותר.
אופן שימוש:
רותי: "אני לא מבינה לאן אנחנו חותרים, אנחנו יושבים כאן כבר חמש שעות ולא אכלתי מאז אתמול בצהריים,
לפעמים אני שואלת את עצמי לאן אנחנו כחברה מנסים להגיע".
יוסף: "פרה חולבת !!!! זה מה שאני אומר".
כולם מרוצים והולכים לאכול צהריים בתחושת הספק וחיוניות מחודשת.
אין לי סיום הוגן,
ועל כן בישיבתנו הבאה,
נקיים סיעור מוחות שבסופו ינתן לכל עובד זי"ן,
בתקווה לניוד-ומינוף מוצלחים לכולנו בשנת העסקים הקרובה,
ובברכת,
Let's kick ass and make a lot of money ,
אסיים.
אוי וי! ומה עם "למקסם"? אחת המילים הדוחות.
נכון, "זי",
יש את "למקסם" ויש את
"win-win situation" ויש עוד הרבה.
אולי בהמשך אאריך את הרשימה..
רונית – רק עכשיו שמתי לב ל"זי" – זו אני! מאלרגיות המיקסום…
רונית,
ממבט החייזר –
איזה עולם מטורף ומצחיק.
את חידוש ההיבריש "למקסם" באמת צריך "למנם" מהר, אפילו בקריאולית שלנו.
מה שכן, שמת לב שקיבלה את כל ה/ זי"ן (או גם זין) שאוב כנראה מעולם האונס?
מה רע בזין? אחת ממתנותיו הספורות מאוד של תת המין הזכרי, וחי מחמד שכוונותיו טובות בדרך כלל, לא?
אמיר,
נכון,
גם אני תמיד מהססת כשאני צריכה
לכתוב "זין" במובן שלילי ולהשתמש
בהתנייה החברתית שמשייכת את המינוח הזה למשהו שלילי.
"זיינו אותו", "דפקו אותו" וכולי,
כל אלה מבטאים תמיד אקט של השפלה והנמכתו של אדם,
ובמה זה קשור לאיבר ההוא כשהוא פועל כהלכתו ??
זה לגבי הזי"ן לעובד.
מה לגבי שאר המושגים ?
רונית, כולם שייכים לראשון לא?
זין > בולטות > מינוף > ניוד כהלכתו > סיעור מוחות (או מה שנשאר מהם) > פרה חולבת
!!!!!!!!!! אמיר.
אמיר הוא זורבה,
ככה החשיבה שלו הולכת.
והכתיבה שלו תמיד מהולה בפיתוי
מימי גן העדן..
מחמאה.
מה פתאום? אני בן אדם סובל אני.
תצחקי, אבל היתה לי פעם מסעדה בירושלים ושמה "זורבה הבודהה" 🙂
כן, סיפרת לי על "זורבה הבודהא",
משם לקוחה תגובתי,
ומקריאה בפוסטים שלך.
מעניין אותי המקום ההוא שהיה לך כאן בירושלים.
עדיין יש בעיר ההזויה הזו מקום לדברים כאלה,
בעיקר לדברים כאלה.
הזויה בלשון המעטה, שלא לומר דברים אחרים פה..
עיר הזויה אבל יפהפיה,
ומתרחשים כאן לא מעט דברים …
הרבה אמנות, אגב.
והרבה שוליים.
זה באספקלריה המיוחדת לך 🙂
כן, אפשר לראות את הכל באור הזה אם רוצים 🙂
ויכול להיות שבלא מודע המושגים באים משם.
מצד שני, אפשר לנסות קריאה אחרת.
כן אפשר… (אבל למה)
משעשע וציני כהלכה.
תודה, איציק.
מעלה בך נשכחות מתקופת ההייטק ?
חחחחחחחחחחחחחחחח מותק.
ואיך אני לא סובלת את כל "המינוחים" האלה.
תודה, יעל.
כדאי להרחיב את הרשימה ?
יש לי עוד המון ….
טוב, אולי בהזדמנות אכתוב חלק ב".
ב-רורררר.
עולם שאני לא מכירה ומעניין להתוודע, גם אם מזעזע.
את נהדרת, קראתי שוב, כתבת נורא מצחיק את העולם הזה.
תודה, יודית.