בננות - בלוגים / / סידורים ביורוקרטיים – תרופת הפלא לימי סגריר
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

סידורים ביורוקרטיים – תרופת הפלא לימי סגריר

 

 

מוצאת עצמך מדוכדכת בימים האחרונים ? דברים שאת רוצה לא הולכים ? 
נדמה שהעולם פועל בכוח אחד עיקרי והוא: נגדך והפוך למה שאת מבקשת ?
כל פעולה שאת עושה מסתיימת בדבר אחד והוא חריקה ונפילה על הישבן לתוך שלולית ?
האם כבר התייאשת מהעשייה בפעם המאה ועל כן את מחרימה כרגע את הכל, וכתוצאה, תקועה במקום ?

וגרוע מהכל: האם אין לך להלין אלא על עצמך ? כלומר, הרוב מתגלה כבעצם אשמתך או אחריות
שלך, מה שהכי גרוע, ואין לך, עם יד כנה על לב,  אפילו קייס אחד נגד העולם?

אם התשובה לכל אלו היא "כן!!" , המשיכי לקרוא.
אם לא, את מוזמנת לאלתר ללכת לעזאזל, ובא לציון גואל.

בימים האחרונים נדמה שמצאתי לי תרופת פלא יעילה להפליא למצבים כאלה.
היא ישראלית להפליא, נמצאת בשפע סביבנו, בארץ שלנו לעולם אין ממנה חוסר,
והיא גם לא עולה כסף.

לתרופה קוראים: סידורים.

כן, סידורים. אלה שמהם את אוהבת להימנע, לדחות עד השנייה האחרונה ובדר"כ גם אחריה,
את חשה קדושה מעונה כשסופסוף את מתפנה להם, והם גורמים לך בדר"כ לייסורים
גדולים. כן, מאלה אני ממליצה לך לקחת, וכמה שיותר, כשהרוחות גועשות.

הסברים ודוגמאות, כולל דירוג הצרה והפתרון הביורוקרטי המתאים לה, ממויינים מהכבד אל הקל, ברשימה שלהלן:

1. ספונג"ה. בהחלט אין ספק שהגאולה נאמבר 1 באה מהספונג"ה. 
יעיל כנגד: טוב לכל סוגי הצרות ובעיקר אלו בהן מסתבר שאת האשמה העיקרית במצבך, ועל כן את זקוקה למירוק מיידי של המצפון, ולהרגשה שאת אדם יעיל שעושה דברים ומקדם עניינים. ע"י הספונג"ה את לא רק נחשבת כאדם שמנקה לבד את הבית שלו וחוסך כסף והעבדה של אנשים אחרים יותר עניים ממנו בדר"כ, אלא גם ממש מביאה אור לעולם בכך שאת הופכת לכלוך לנקיון, סרחון לאויר נעים לנשימה, ואם השתמשת בחומרים לא מזיקים לסביבה,
את בכלל יכולה להגיע בתום 3 שעות אינטנסיביות של ספונג"ה לדרגת מלאכית בעיני עצמך.
והרי לנו גם תוצאה רוחנית משביעת רצון. 
תהליך הניקוי עצמו, להפריד מהתוצאה הנחמדה לעין, תרפיוטי מאד אף הוא, שכן ע"י העבדה זו של עצמך את זוכה לזיכוך רגשי האשמה כלפי עצמך ולמעין הלקאה עצמית, שבהיעדר הספונג"ה יכולה להפוך להרס עצמי של ממש כמו לדוגמא עישון מאסיבי, התקשרות סרק לבחורים שלא מעוניינים בך באמת, נדנוד מוגזם לחברים שלא באמת יודעים את התשובה או הפתרון לבעיותייך כרגע,
סיכון חברויות או קשרים משפחתיים המפוקפקים גם ככה.

2. חידוש רישיון נהיגה. בהחלט נמצא במעלה הסולם, כיוון שמדובר בהליך ביורוקרטי ארוך ומסועף
אף יותר מהרגיל בארצנו. מדובר קודם בתשלום (ריצה לבנק הדואר), אחר כך טילפון לשאול היכן
עלייך להצטלם ובירור של שעות הפתיחה בסניף המרוחק חצי שעת נסיעה מביתך.
אם הצלחת לאחר שבוע להגיע למקום המשוער, ואפילו להתאים לשעות הקבלה המצומצמות עד כדי לא קיימות של מכון הצילום, ואפילו הצטלמת, או אז תידרשי לחכות עוד שבועות עד לקבלת הרישיון המחודש בדואר (ולרוץ שוב לדואר לקבלו, בשעות הפתיחה המקובלות על הסניף שלך).
יעיל כנגד: טוב לרוב סוגי הצרות, ובעיקר כאלה הגורמות לך לחוש שאינך אחראית מספיק ושאת
לא מספיק דואגת לחייך, לא מספיק עושה את הדרוש והמוטל עלייך, ובעיקר: שקשה לך באפורים של החיים. לאחר ריצות אפרוריות לכמה מקומות אפרוריים במקביל, עמידה בכמה וכמה תורים,
והמתנה עקרה לתוצאה (עכשיו זו כבר אשמת האחרים), תרגישי אמנם קצת אפורה יותר, אך מזוככת לאין שיעור ממה שנדמה היה לך כחטאייך הפרטיים.

3. הוצאת דרכון חדש. ע"ע "חידוש רישיון נהיגה". (ניתן להחליף עם סעיף 2 ולהשתמש עפ"י הצורך)
מדובר בערך על אותם אפקטים כמו בסעיף 2, אלא כאן את גם משיגה המתנה של שעות בתור במשרד הפנים, חיכוך עם ישראלים לא פשוטים ועם פקידים בדרגה יפה של אדישות, שיוציאו ממך את שאריות הכעסים ומורת הרוח העצמית.
לאחר ההליך, תורגש הקלה ניכרת, גם חידשת את דרכונך, גם תוכלי שוב לעוף מכאן למחוזות ביורוקרטיים פחות ומאשימים פחות, וגם תתחילי להבין, שאחרי הכל, אולי לא הכל באשמתך בעולם הזה.

4. תיאום מס.  אוהו, אחד ההליכים החביבים עליי. כידוע, מס הכנסה חייב לכולנו כמעט כסף, במיוחד לאלה שמידי פעם לא עובדים, וכשמואילים לעבוד, רוב כספם עובר למדינה.
מה יפה בהליך ? שהוא נחשב, שלא בצדק בעיני, למעט מסובך להדיוטות, כלומר אנחנו.
אם את לא רואת חשבון או כדומה, ולמרות הכל מצליחה לבד וללא עזרת מאפיה או עריכת חראקירי
לעצמך לאחר שני ביקורים במוסד הנ"ל לקבל מהם לבסוף את המגיע לך, הרי שאת הופכת אוטומטית למושא הערצה לעצמך ולחברייך לפחות ליומיים תמימים.
כל שיש לעשות הוא לקרוא שתי דקות באתר שלהם, להגיע בשעה המתאימה (זה החלק הקשה) לסניף, לחכות בתור מסויים, להתלונן עם שאר האנשים בתור (מאד מזכך) על הביורוקרטיה, לקבל טופס
לבסוף מהפקיד בגודל עיתון ידיעות אחרונות פרוש לכל רוחבו וללכת הביתה למלאו. (במקומות האלה, העצה העיקרת שאת מקבלת מכל פקיד שהוא בכל נושא שהוא, מתחילה קודם בללכת הביתה).
אם היית ביורוקרטית מספיק בעברך ותייקת כהלכה את כל המסמכים המוזרים שנתנו לך המעסיקים, תוכלי לתקוף אותם באבחה אחת ובעזרת מחשבון פשוט לסכם ולהעלות על הדף בהליך סולידי של לא יותר משעה. חמושה בטופס המופתי את חוזרת למס הכנסה, נותנת להם לקלוט שאת נודניקית
חסרת תקדים ולשאול את כולם, כולל הבודק הבטחוני והמנקה שאלות בנוגע למס,
כולל התעניינות אצל שרעבי ה"מומחה" בדלת אחורית שהצלחת למצוא.
אחרי שני ביקורים כאלה תזכי למעמד מיוחד, ופקיד השומה יחליט, שבטרם תצמחנה לו עוד שומות נוספות ומיותרות על לחייו בעטייך, הוא מאשר לך.
לאחר יום תקבלי בהול (!!) מכתב המעיד על הפקדת הסכום הנאות אצלך בחשבון.
יעיל כנגד: הכל. אין לתאר את השמחה, תחושת היעילות והמוצלחות שבחורה יכולה לחוש לאחר תום ההליך. שלא נדבר על השבחים שמגיעים מהסביבה, כולל הצעות ושוחדים למיניהם לערוך הליכים דומים בתשלום כמובן, עבור אנשים אחרים.

5. החזרת ערכת האב"כ. מיועד למקרים קלים יותר של דכדוך מעצמך, בהם הליך ביורוקרטי מעט מעיק אך חד פעמי בדר"כ, יפתור את המועקה.
כאן עלייך בסה"כ להתקשר למוקד הארצי, לברר היכן עומד הרכב להחזרת הערכה, לברר שעות, לראות שהן לא מתאימות לך בכלל, ואז לדחות לעוד חודשיים, או אם רגשי האשמה עדיין בוערים, להיגרר בכל זאת במונית למיקום המוזר שנקבע, להיעצר ע"י כל הבודקים הבטחוניים בדרך על נשיאת חפץ בלתי מזוהה, מרובע וגדול, ולבסוף להיפטר מהחבילה פגת התוקף ומעוד אשמה קלה, והכל באבחה ביורוקרטית אחת.
יעיל כנגד: מיועד כאמור למקרים קלים יותר של דכדוך, כמו למשל, יורד גשם ולי אין חבר, נשרף לי הפוך, או ההיפך לפי הצורך.

בברכת "הקדם סידור למרמור – עשה עכשיו ותצא כוכב !!",
"אין אדם יוצא מן העולם וחצי הליך החזר מס בידיו",
"התור הוא שלך ובשבילך, התענג עליו",
וגומר(ת).

 

 

 

 

19 תגובות

  1. חחחחחחחחח… את גדולה דארלינג!!!

    ואוסיף גם: ללכת לסופרפארם לקנות ניירות טואלט לחצי שנה (עובד אצלי). (זה בהמשך לפוסט האחרון שלי עם ניירות הטןאלט. טוב טירוף אישי שלי).

    ללכת לקבל החזר בסופר על מוצר מקולקל. (צריך קצת לריב שם, זה מוציא עצבים).

    בכלל, מומלץ כאשר עצבניים ורוצים להוציא אש, לבצע את כך השיחות המעצבנות עם בזק, חברת חשמל, ביטוח לאומי וכו", כדי להוציא קיטור.

  2. תרופת הפלא – רעיון בהחלט מקורי. עכשיו יש לנו עיסוק מפה ועד הקיץ הבא.

    • קראתי וצחקתי.
      רק חשוב לציין שחנות הצילום בקניון מלחה (צילום לרשיון הנהיגה) נפתחת חצי שעה מאוחר יותר מהמצוין על הבריסטול הענק שהם תלו בכניסה.
      מה שמאפשר הוצאת עצבים על שומר הסף והתיידדות מיידית עם כל נהגי המוניות אוהדי ביתר העצבנים שבאו איתך.
      ועוד לא דיברנו על סידורי האבטחה בחניה ובכניסה למתחם המבוצר שבמלחה – דורש עוד חצי שעה של משוכות.
      ומציאת מקום חניה במשרד הפנים הירושלמי? אתגר רציני לכל מלכת מדבר עתידית.
      אלי התקשר פעם איזה פקיד שומה ושאל מדוע לא החתמתי את טופס החזר המס אצל הרו"ח שמילא אותו. אמרתי שאני -סטודנטית למדעי הרוח שכמותי – אני ולא מלאך חשבונאי מילאתי לבדי את הסעיפים המשמימים. לא צריך להיות חכם, רק עם נפש רגישה לטפסים ולכן רו"ח הם לרוב אנשים שמקבלים השראה ממילים כמו "טופס 225/ א67". אלו אנשים. זר לא יבין זאת.

      • רונית בר-לביא

        תודה לכולכן, ואהבתי את הרעיונות הנוספים: נייר הטואלט לחצי שנה,
        סידורי האבטחה והחניות בכניסה לקניון.

        אני פשוט לא מגיעה ברכב …

        ומיכל, ממש הצחקת אותי עם ה"נפש רגישה לטפסים"… אכן 🙂

  3. יפה, וטוב,
    תרופות, מחשבות
    יום סגריר
    אין מדויק זה מה שהורס לנו את המצב רוח…
    להתראות טובה

    • רונית בר-לביא

      טובה, מסכימה איתך,
      לגבי האין מדוייק.
      אי הידיעה היא שהורסת את המצברוחה, נכון.

      והכל בהומור כמובן.

  4. אני תמיד הייתי עושה את הדברים הנ"ל ביום לאחר המבחנים. גם מתאים, לא?

    • רונית בר-לביא

      לאומי – אבל ביום אחרי המבחנים להיפך, רוצים לבלות ולהשתחרר בדר"כ, לא להכביד על עצמך בכוונה. ככה היה אצלי.

  5. ואני חשבתי שאת כל זה עושים כשמנסים להתחמק מכתיבה רצינית וממושכת, לא?

    • רונית בר-לביא

      לבנה ?

      אין לי צורך להתחמק מכתיבה רצינית וממושכת, כי היא בדר"כ לא הז"אנר שלי.

  6. רעיון נחמד וכתוב מצחיק וקולח.
    יש לך סידורים גם בשבילי: ספונג"ה אני לא עושה וכל השאר שנכתב, לא יאומן אפשר לעשות דרך הדואר, מניסיון, שולחים מקבלים חזרה, אז לא תופס זמן כדי לגרש טרדות.

    • רונית בר-לביא

      תודה, איציק.

      ולא דרך הדואר, אלא בטלפון דרך כרטיס אשראי, הכי מהיר.

      ולא מדובר בדיוק בגירוש טרדות, אלא יותר בתחושת הספק ויעילות.

  7. רקחת את המתכון הבטוח שיביא אותי לאשפוז כפוי.
    אני מלאת קינאה אל כולכם

    • שלי, תנסי את ההצעה שלי: טלפונים לרשויות ביום עצבני במיוחד. עדיף להוציא על הבירוקרטיה הישראלית את העצבים מאשר על בני המשפחה. תרופה מצוינת לקדחת הנפש.

      • חה. הצחקת אותי. אני חושבת שנפתחה קבוצת תמיכה לאנשי שירות מוצלפי לשון, רק על זה אני לא אירש גן עדן.

    • רונית בר-לביא

      המאמר קורץ לסידורים …

      קחי אותו בהומור.

  8. לעומת תיאום מס, קיים סידור בו נכנסים לבניין מס הכנסה, למקום בו אין תור, כל פקיד מחייך מאחורי שולחנו בחדרו הפרטי, ומקבלים כל אורח בסבר פנים יפות: זה נקרא, לפתוח תיק של עצמאי. כלומר, באים לנדב מידע על זה שאנחנו עושים קצת כסף מהצד ומוכנים אפילו ליידע את מס הכנסה על זה, כדי שבסוף השנה יגיע אלינו מכתב עם ספרה לא הגיונית לתשלום למס הכנסה!!! בתהליך זה, הטופס הוא קצר וקריא, ניתן לשבת מול פקידה חייכנית וידידותית שתעזור לי למלא אותו וגם תתעניין בעסק החדש שלי ואפילו תהחל לי הצלחה. על מה לדעתך משפיעה תרופה זאת?!?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא