אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
ידעתי
שבדיוק כשאפתח בפניךָ
את סגור ליבי,
בדיוק אז תחליט
לצאת לשדות,
להשלים שיעורים,
לצוד קרפדות.
ידעתי
שבדיוק ברגע
שאפתח אליךָ
את פי נשמתי,
בדיוק אז
תפתח עלי את שתיקתךָ הרמה
ותרעם.
ידעתי
שברגעים המפושקים,
רוטטת מציפייה
נוזלת כך בתוך עלטה,
אתה, גוחן מעלי, משתולל, מתנצל,
תסגור את רגלַי
בחבטה.
(נכתב לפני כמה שנים ופורסם במדור השירה והפרוזה של שין1)
מקסים.
נכון.
תודה.
שירי.
איציק.
אהבתי מאוד מאוד את הבית האחרון. אמיץ ואמיתי.
הלןאי ולא ידעת
ושמחה שידעתי, מירי …
ה"ידעתי" נכתב כאילו בלשון ילדותית,
זו לא היתה נבואה שהגשימה את עצמה,
אלא בחינה של אחרי,
וכמובן שלא מדובר דווקא על סקס.
תודה רונית
את יודעת אני כל הזמן מנסה לתת רצפטים לאנשים
כאילו כל האושר נמצא אצלי.כאילו והוא לא.
שמחה שהסברת לי
הדאגנות היינטאית כמעט מעוורת . אבל לא עיוורה לגמרי כי אהבתי את השיר.
רק היה לי עצוב איתו.
את אומרת שהידיעה הזו היא חשובה או טובה. אני לחלוטין מאמינה לך.
מבינה את העצוב, מירוש.
ותודה לך.
לדעתי את אדם שמאד נותן מרחב,
ואם את מביעה דעה, זה מאכפתיות.
רצפטים זה אני, לא ?
:))
תודה לך לי 🙂
מקסים.
…. ועוד. רוניתוש, אני מקווה שאינך כועסת עלי….
תודה, יעל בר-שם.
וכועסת? עלייך? על מה בדיוק ?
את מקסימה בעיניי.