כל העולם כולו חלוק לבן מאד

לפני כמה ימים נסעתי עם חבר טוב ליומיים במלון שווה, הוא הופיע שם בערב,
וקיבל בתמורה יומיים על חשבונם, כולל בת זוג.
עכשיו, אנחנו הסינגלים, מעצם הגדרתנו, נטולי זוגיות קבועה, ועל כן נוקטים ברוחב לב
מיוחד עם כל חברינו, ומזמינים על ימין ועל שמאל לכל התענוגות שאמורים לכלול בני זוג.

ככה אנחנו מרויחים פעמיים. לפעמים יותר. את נוסעת לך על תקן זוגאית, נהנית מהתפנוקים
והשפע שיש לחברה שלנו להציע בדר"כ רק אם אתה בא במספר זוגי, ומצד שני, לא סובלת
כלל מכל הקשיים שקיימים בכל זוגיות באשר היא.

לא רק שאין מחוייבות, אלא המחוייבות היחידה שלכם כסינגלים בנסיעה היא ליהנות
ולהשתדל שלא להטריד את הסינגל השני בשריטות שלך, שהרי גם הוא סינגל, וככזה אינו חסר
בשריטות ומהלומות, ולכן הצו היחיד שלכם הוא "חייה ותן לחיות, אחרת, יש לי בסטוק עוד
מלא חברות". ודי לחכימא.

המלון, נאמר לי מראש, הוא מלון מפואר ושווה, ובאוירת "שאנטי".
מיד נכנסתי ללחץ.
מלון ושאנטי הם אוקסימורון לטעמי.
שלווה אמיתית מבחינתי כוללת קודם כל שקט מוחלט, ודבר שני, טבע.
במלון בדר"כ אין את שניהם.
אבל אז אמרתי לעצמי לסתום, ומציעים לך תקחי, מרביצים לך תנבחי או משהו כזה,
עשיתי על החיים ונסעתי.

הדבר הראשון שראינו בהכנסנו ללובי היה לובן.
המלון הוא מלון ספא, וכל יישותו זועקת "תירגע, ומיד !!" ו"אם את לא נרגעת מיד, אנחנו מבטלים
לך את התור לשיאצו "זוגיות מרקשית בשחקים" ונותנים לך להסתדר לבד בחדר עם בנזוגך המשמים".

ישבתי בלובי להמתין שחברי,אמן הערב, יעשה צ'ק אין.
לפתע מה רואות עיני ? 
"אני לא יכולה לראות, כי זה לבן על לבן, …" יהיה ציטוט מתאים כאן.
חבורה או שמא עדר של פילים בחלוקים לבנים שועט לכיוון הלובי ומתגודד.
במבט בוחן יותר החבורה זוהתה כחבר'ה ישראלים דשנים וחברותיים בני 50-60,
שהתגלו דווקא כחביבים להפליא, מדברים ברוח עניינית ולגמרי לא שאנטית בענייני עסקים
ועוד כל מיני נושאים שאתה קולט מרחוק שהם ענייניים ולא ברומו של עויילם,
רק מה המיוחד בהם?
שהם חלוּקָאִים.

גם הגברים הכי גבריים וסיירתיים בסגנון של פעם עמדו להם, עדיין בעמידת העסקים בה הם מורגלים,
וליהגו בחבורות אודות מדד ההוא וההא, אודות כונס הנכסים והקמת המפעל ואופציות ומניות
ובעלי המניות והדירקטוריון, כמו גנרלים שבמילה אחת משנים גורלות ומזיזים עמדות,
וכל זה מתוך גוף אימתני הלכוד כל כולו בתוך חלוק רך ולבן ובכפכפי בד רך, לבנים אף הם.

עכשיו, במלונות מסוג אלה כנראה שטבוע כלל שבשתיקה, "לעולם לא יגחך חלוקאי א'
על חלוקאי ב' כל עוד מדיו לגופו",
אחוות החלוקאים קראתי לזה.

בכדי להשתלב באוירה, החלפנו מיד את בגדינו הרגילים והזורמים בלבנבנים והרכים ההם,
וטופפנו מעדנות ללובי הלבנבן.
בדרך הריח אפי המיומן ריח מעושן נפלא אם כי מעט סינתטי, פניתי בעקבותיו והגעתי
לשטח הספא הרשמי.
אמנם כל המלון כולו ספא גדול מאד, אבל בתוכו יש גם ספא-ספא, שבו אפילו החלוק הנודע, אופציונלי,
ועדרי הפילאים עתה מורשים להסתובב ברחבי השמורה המגודרת הזו, ממש ככל שחפץ ליבם,
ובלי להתחשב ברגשות הציבור, החלוקאי אף הוא.
מילא עוד אם היה סתם עירום טבעי, מילא.
אבל שם, מה ששם הלך.
אז מדובר על פרטי רחצה מרובים ומסועפים, למן כובעי רחצה פלסטיקיים עם פרחים ונוצות,
קומבינזונים דודתיים או זנותיים של פעם שנשלפו בכל צבעי הקשת, כפכפים ביזאריים מכל 
הצבעים והצורות, כרסים ושיעור על כרסים ועל חזים, גורמטים ושרשרים
שהולבנו אף הם בהשראת הג'קוזי-אקונומיקה, והותאמו לאוירת המלון הלבנבנה.

אויה, ואני דמיינתי לי בחורים מסוקסים עם שיער נקי נתון בקוקו, שמצילים אותי מטביעה 
במי מלח, מציעים לי ידם החסונה ושולים מהבריכה באבירות.

נאלצתי להסתפק בלהציל זקנה אחת מאובזרת מבליעת מי מלח והשתעלות שלא נגמרה,
ובלהעביר חפצים לאנשים שנוכחו עד כמה אני בחורה יעילה ומיהרו להשתמש בשירותיי.

ולא שסבלתי, נהפוכו.
נהניתי שם מכל רגע.

לאחר יממה וקצת של קטטוניה מזוקקת, נטולת כל אוירת שאנטי, יש לציין, עם אוכל נפלא ובשרי,
עם לחץ לא קטן להספיק לכל הפעילויות שהתברר כי מצטלבות אחת עם השנייה,
אמרנו יפה שלום למזגן ולידידינו החלוקאים,
הפשלנו כפכף, הורדנו חלוק, והלכנו לראות אור שמש.

אודה ואתוודה, שמזה הרבה זמן שהצהוב-צהוב הזה לא שימח אותי כמו לאחר החוויה
החלוקאית, ואפילו רק בשביל זה,
אייייייייאיייייאייייאיייי, היה כדאי.