אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
לאחרונה לא הייתי פה כמעט, כנראה שלקחתי, מבלי לתכנן, מעין חופשה מהמקום,
ואני לא חושבת שהיא הסתיימה.
אבל כנראה שאני לא אדם מוחלט, ובשביל להצליח לחשוב מה המקום הזה בשבילי
והאם נותר בו משהו מספיק אמיתי ופורה בשבילי כרגע,
כלומר – האם נותר בי משהו מספיק אמיתי ופורה ביחס למקום הזה ולאנשים בו כרגע,
אני לאו דווקא חייבת להיעלם לחלוטין ולשחק מחבואים.
בכל מקרה, לא בא לי, אז קו-קו 🙂
עוד לפני הבחינה והמסקנות (שכנראה לא יהיו), אני יודעת שהמקום הזה היה בשבילי ועדיין
סוג של בית (והפעם לא אחליף את הנדישאה אבל אתם לא חושבים שמספיק כבר להשתמש בצירוף הלעוס הזה :)),
ואליו כיוונתי הרבה מהיצירתיות שבי, מהאכפתיות, מהרצון להיראות ולהישמע,
ומההנאה שבחברותא עם אנשים שבהרבה מובנים מהווים סוג של קליקה.
בקיץ הזה שעדיין לא נגמר, טיילתי יותר מהרגיל, אולי יותר מכפי שקרה בהרבה שנים.
הפער בין הרצוי למצוי, בין הפנטזיה והאשלייה למה שבכל זאת קורה בסוף באזור
האור המצומצם שלנו, בהחלט מצטמצם.
וזה לא אומר שאני מקבלת את מה שאני רוצה, לרוב לא, באופן מרגיז, לא.
אבל קורים דברים, ואני מאפשרת להם לקרות, ואת הטבע אני מקבלת בזרועות פתוחות.
את הטבע הגדול, ועוד כמה הזדמנויות שהולכות ומתרבות (כמו הציפורים שראיתי במעגן מיכאל).
הנה כמה תמונות מהחופש הגדול:
מודה שהרגשתי כמו ג'יין ביער עם אגם קפוא מפעם – תחילת הסרט
לפעמים חיה בסרט, לפעמים בעבודה או בסופר עושה קניות, או כמעט מסדרת את הבגדים
בארון.
לא בטוחה באמת מה מהווה יותר סרט בשבילי.
שיהיו ימים נוראים נפלאים לכולם – ללא מורא ופחד, עם הרבה שמחה כשאפשר,
עם אהבה פנימה קודם כל ואז החוצה החוצה ושוב.
בלומפפפפפ.
רוניתה מתוקה,
כנראה פיספסתי משהו, או שיש לך סיבולת יותר ארוכה. כי בתחושה שלי את הולכת בדיוק כשנראה שיש סימני חזרה של הרבה אנשים.
אבל אפשר וטוב לקחת פה ושם הפסקות התרעננות. בדיוק כמו התמונות היפהפיות האלה. פשוט מקסימות.
שנה הכי הכי נפלאה, של אהבה ואושר ומעגלים של טוב.
חסרת לי רונית מאוד,את חלק נכבד מהבית שלי פה, ומה שכתבת גם אני מרגישה. איזו תמונות מרהיבות הנמפה במים, מרענן ומצנן נשמה, וכתבת יפה כל כך, ברמז בעדינות שנה נפלא לך יקירה!!
בא לי לאחל לך שנה טובה ואך טוב וחופשות כיף ותמונות עליזות ויכולת מתן דין וחשבון לעצמו ובמידת הצטרך הפנימי אך גם על פי הביקוש דיווח מהימן על התוצאות אינטרו- ואקסטרוספקציה בנחת ותמונות נוספות על עצמך ועל הטבע סביבך – במים ומחוץ להם… אלב במים גם נחמד.
יש עוד איחולים על דף וחצי אבל – בפעם אחרת… אולי. בינתים די בזה.
רונית יקירה, אני מאד אוהב את התמונות בהן המבט שלך מופנה לאחור, יש בכך מדרש משלים למה שכתבת, זה יוצר סקרנות אצלי כמתבונן לגלות על מה את מתבוננת, מה את רואה שם שגרם לך להסב את הראש לאחור. במובן מסוים לצילומים האלה יש איכויות של שיר. מלבד קנאה קלה על כך שבדיוק כשאני טבלתי בלחות את טבלת במי נחל צוננים ומשיבי נפש, אני מרגיש שבבית הזה, המורכב, לפעמים מתקתק, לפעמים אינטימי, לפעמים דחוס, מעיק ומעצבן, לפעמים ריק ולא מספק, לפעמים מזמן מפגשים מרגשים, את לי בת בית, גם אם מדי פעם כל אחד ירחיק נדוד אל התכנסותו שלו עם עצמו, אל הטבע, אל השתיקה וההרהור, אל המים שאחריו יחזור הגעגוע לבית המוזר הזה. שנה טובה ומלאה בטוב.
רק רציתי שתדעי שתמיד אבל תמיד כשאני קוראת את שורותייך ולא חשוב על מי או על מה אני מחייכת. ועכשיו דם יש תמונות גדולות (יחסית), אז את אפילו יותר ממשית לי, והחיוך גדל. אנא תישאקי בקרבת מקום.
שנה טובה מתוקה:))
היי רונית היקרה
שתהיה לך שנה נפלאה עם הרבה טבע ויופי,
ושחקי לך מחבואים כפי שחפצה נפשך אנחנו יודעים שתמיד נמצא אותך
קשה להתרחק לאורך זמן מהמטע
צדקת, הוא סוג של בית
שבוע טוב לך
קו-קו, רונית!
הפוגות הן לא דבר רע, ובלבד שאת לא מוותרת על זכות השיבה.
🙂
ואיזה פוסט שוָוה. כלומר: שיבה.
🙂
כיף לקרוא אותך רונית, תמיד !
הכתיבה שלך אמיתית ומתלבטת , מלאת חן ושיתוף , שתהיה לך אחלה שנה שבעולם !
והמראה הרטוב יושב עלייך 10 🙂
תודה לכולכם,
בני ביתי החביבים עליי.
אין לי זמן ופנאי הפעם לענות לכולם, אבל עניתי לכם בליבי עם כל קריאה של כל תגובה.
שנה טובה.