(כן, זה נורא לא סביבתי, אבל הרבה מהשקיות היום הן ידידותיות לסביבה,
ואפשר להשתמש בכל שקית כמה וכמה פעמים עד שהיא נשחקת)
כמה שלא אנסה להיראות קוקטית (ואני לא מנסה .. אבל פעם ב.. כשאני רוצה לדפוק הופעה),
תמיד ייצא לי איזה חוט מהמכנס, או החולצה תזוז, או השיער יקפוץ, או החזייה תבצבץ, או יפקע כפתור,
או בדרך כלל כל הדברים האלו יחד.
אמא שלי שמה לב לתופעה הזו אצלי כבר מזמן, עוד בהיותי נערה. וזה לא שאנחנו
משושלת מלכים… אבל אמא שלי היא אדם מסודר. השיער שלה תמיד מסודר, הפנים מאורגנות
על עצמן, התיק במקום, והבגדים לא זזים ולא יוצאים מהם חוטים פתאם.
בכלל, המילה "פתאם" היא לא משהו שקורה או קשור בהופעה הכללית של אימי.
יום אחד היא העירה לי בחביבות, אפילו לא בביקורתיות אלא בגדר תצפית, שאני זרוקית באופי,
"היפית" או אפילו "צוענייה" (היא עדכנה את הביטוי "צוענייה" ב"היפית" אי שם באמצע שנות ה 80 ..),
ואז נפל לי האסימון.
מאז הבנתי משהו בעצמי, ואף חדלתי לנסות להילחם בחוטים סוררים או בשיער קופצני או לנסות
להיראות קוקטית.
עם השנים וההתבגרות, לא הפכתי אסופה יותר אפילו בגרם אחד.
איכשהו קשה לי לאסוף את הידים והרגליים וכל השיער והיישות והמאוויים לכדי גברת אחת עם הופעה אחת
ותיק הגיוני ועכשווי.
התיק הרשמי שלי הוא למעשה יותר תרמיל-גב 80 ליטר שנועד למסעות של יומיים במדבר.
מה לעשות ובהיעדר מכונית, אני נושאת את כל יומי על הגב, והיום הזה תמיד מחייב נשיאת
בקבוקי מים ומגבונים לחים וקלסרים של העבודה, וספרים לרגעי שעמום ופצירה לאוטובוס
(יש פעולות שחייבים אוטובוס בשבילן), ומשאף ומחברת וקצת איפור ו 4 קילו קרמים.
(בצבא קראו לי "עמדת שמנים-דלקים" בשל כמויות הקרמים האדירות שאני צורכת).
כמה מסודרת כבר אפשר להיראות עם התיק הזה, שאני לא יכולה להיפרד ממנו.
הבעיה היא, שתמיד בשלב מסויים של היום תתווספנה להופעתי הכללית גם – שקית.
השקית הכרחית כי היא לא נכנסת לתיק וכוללת קילואים של ירקות, או מוצרים מהסופרפארם בתפזורת,
או כל אוסף חפצים אחר שאת לא יכולה לשאת בידיים חשופות, ואת צריכה משהו שיאגד אותם יחד.
המון יתרונות יש להרגל הזה:
מסתבר שאת נראית חביבה יותר ופחות מזיקה בחברת הרבה שקיות מרשרשות,
זקנים בתחנות אוטובוס נעשים מאד ידידותיים כלפייך, ממש כמו במפגשי כלבים-בעלים בגנים ציבוריים בתל אביב.
מאבטחים בכניסה לחנויות וקניונים מוותרים לך על הבדיקה מרוב ייאוש,
את יכולה להיפטר מהר ממבוכה בציבור על ידי רשרוש אקראי באחת השקיות משנשאלת
שאלה לא לרוחך או בזמני שתיקה מעיקים.
אני בכלל חושבת שצריך להקים גנים ציבוריים לאנשים ושקיות, לצד אלו של הכלבים.
אנשים ושקיות הם לרוב נחמדים. הם כבדי תנועה משהו בשל כובד השקיות, גם אם הם ממהרים,
הם יילכו לאט, ואז יהיה להם זמן לחייך או להגיד שלום, או לדבר איתך על השקית שלך
ולספר על שלהם.
לאדם עם שקיות מרובות תמיד אפשר גם להציע עזרה בסחיבתן, בתנאי שיש לך פחות שקיות
מאשר לו.
פעם ישבתי בגן ציבורי עם התיק הענק וכ 6 שקיות ענק משוק מחנה יהודה.
זה היה בנחלאות. תוך 5 דקות נהיו לי הרבה חברים – גם הם אוהבי שקיות, שהתקבצו סביבי.
כל אחד הניח את שללו המעניין, והתיישב באנחה קורעת לב.
בתחילה הסתכלנו כולנו איש על שקיותיו של חברו.
בהמשך שאלה אותי אשה אחת על דוכן העגבניות שביקרתי בו והשווינו מחירים.
שקית אחת האדימה מבושה.
הבחור הגורמה שישב איתנו סיפר על חנות התבלינים שבילה בה, והדגים אוסף שקיות אורגניות
לחלוטין ו"גזעיות" להפליא. הן היו עשויות אורז כולן.
הוא אפילו פתח ברושור שמעיד על ה"ייחוס" של שקיותיו וחילק לכולנו חינם.
כעבור כשעתיים של שיחות ורשרושים, אכילה רעשנית של פלאפלים שהובאו על ידי אחד מהחבורה הפתאומית (עטופי שקיות כמובן !!!),
נקשרה נפשי בשקיות נפשו של סטודנט פילוסוף, שבכל אצבע שלו היו תקועות כארבע שקיות בכל צבעי הקשת, מה שיצר בליל ססגוני מסביב לכל גופו המתרשרש, וכך פסענו יחד כמחצית הדרך,
קודם השקיות ואחר כך אנחנו, מפאת הכבוד.
שובל שלם של שקיות-מעוכות-רצפה ליווה אותנו לכל אורך הדרך.
עכשיו אני מנסה לחזור על העקבות.
רוניתי, את גדולה. את כותבת מצחיק ביותר. עשית לי את הערב.
ומה עם הסטודנט? רוצה לדעת את ההמשך….
איריסקה, תודה.
כל מה שצריך בשביל לעשות את הערב הוא רק כמה שקיות פשוטות מרשרשות ..
לגבי השאלה, אני אדגיש כמו שנוהגים כאן, שזו יצירה אמנותית ויש לקרוא אותה ככזו .. 🙂
מקסים ומצחיק מאוד
אכן שקיות ידידותיות לסביבה
חנהל'ה,
תודה לך.
השקיות גם אם מניילון, אכן ידידותיות אנרגטית לסביבה.
אבל אסור ניילון, די, רק אורז או מתמחזר.
התכוונתי לידידות אחרת ,רק אותה ראיתי
זה אני למעלה
במובן שהתכוונת הן ידידותיות, חנה.
אני מסתובבת עם השקיות הירוקות של רמי לוי, וגם אצלי תמיד יש קצוות וחוטים סוררים, וילקוט על הגב… 🙂
כיף שחזרת לרשימות ההומור.
והתמונה החדשה שלך קצת יותר דומה לך, קולטת קצת מהיופי המיוחד :).
הי ליקה,
כן אנחנו קצת דומות בקטע הזה 🙂
ואצלך יש בו המון יופי !!
יתכן והתמונה הזו באמת יותר משקפת אותי, אבל יש תמונות בהן רואים גם קצת יותר גוף.. אבל אף פעם השילוב לא בא טוב כאן.. אז יאללה לדמיין 🙂
המעט שרואים כאן מעיד לטובה על השאר ;).
מקווה 🙂
אכן שקיות או לא להיות.
חזרת להומור הייחודי לך ובגדול !!
מי האלמוני/ת ?
אהבתי "שקיות או לא להיות" 🙂
רשומה קורעת ביותר. את שומעת את הדי הצחוק שלי?
טוב, עוד מעט תשמעי מקרוב.
מצחיק וכתוב מעולה. וסתם ככה, על הספסל ההוא בנחלאות, לא נפגשנו פעם?
הנה עוד אירוע קוסמי לרזומה.
איריס א. !!
לדעתי זה לא היה בנחלאות. על נהרות בבל, שם נפגשנו.
ישבנו ובכינו, בזוכרנו את ציון 🙂
יאללה בואי נקרע את ציון, ותודה לך יקירתי.
אח, האח… מקסים
השקיות, השקיות
והתיק הגדול
והאוטובוסים
בדיוק אני
אלא שההופעה שלי לעתים קרובות מאורגנת (אם אפשר לשאול ממך ביטוי)
אז אולי זה אפילו עוד יותר מצחיק?
תודה לאלמונית.
מי את ?
חשבתי בהתחלה שמדובר בחני,
אבל היא הגיבה למטה בשמה.
ואת צודקת, אצל אחת שהיא "מאורגנת" זה יותר מצחיק 🙂
חחחחח נהניתי.
אוי רוניתה, את יודעת איך זה נקרא? "מאדם טשנטה". טשנטאות זה חבילות בלאדינו או אולי בתורכית. ואצלנו בבית היו משתמשים הרבה במילה הזו. פעם נסעתי עם שתי חברות לאיטליה, וכל יום היינו חוזרת עם מליון שקיות ניילון של דברים שקנינו. ואמרתי להן שזה נקרא טשנטאות. אז חברתי תמר משמר, שהיתה גם היא בטיול, התחילה לקרןא לי מאדם טשנטה.
יעלה, תודה.
אהבתי "מאדאם טשנטה" 🙂
רונית, יש לך הומור וזה נפלא. כממונה על הזבל (בשקיות ניילון) אמשיך כעת את תהליך חזרתי בתשובה: מניילון בוגדני לירוק בריא.
נהניתי מהפרוזה שלך.
תודה, עקיבא.
זו לא בדיוק פרוזה,
אני אל תמיד יודעת להגדיר את הקטעים האלה שאני כותבת.
אולם לכם יש הגדרה ספרותית לז'אנר הזה ?
רונית אני מה זה מזדהה,צחקתי כל הפוסט..
תודה, חני יקרה.
איזה מותק של קטע 🙂 תודה
תודה לך, אבנר 🙂
כתבת עם הרבה הומור אנושי יפה וסלחני.
טלטל, תודה.
בדיוק חזרתי מיומיים במדבר, ואני שמחה ומלאת חוויות, שקים ושקיות (ידידותיות).
יש בעיה עם התגובות.
יצא לי פעמיים –
בבקשה תמחקי.
נהדר רונית! הארת לי את השקיות! אני שבגדתי בהן בשקית בד מתקפלת, שנושאת בתיק תמיד. אני כנראה מפסידה עולם שלם.
אהבת, אהבתי
לוסי מתוקה – גמאני עם שקית בד מתקפלת בתיק, זה לא נוגד.
בכלל נדמה לי שמה שכתבתי כאן הוא –
רקוויאם לשקית ניילון :))