אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הגב כפוף
היום מוחץ רועץ קוצץ שורץ
מראשיתו שעטה על בשרך עת היקיצה
נוגסת בך בתאווה
דקה דקה
שעה שעה
ועוד ועוד ועוד
עד הערב
עד החושך
עד ויתור
עד התשה
עד אין אדם לחמוס בך
עד כלות
ושוב
חוזר חלילה.
ועוד ועוד ועוד
אבל –
ראי שם ציפורים עפות,
יפות
יש רגעים ויש מסתור
בין רגעים
כרי דשא פרושים למראשותיך
ויש סלעים
וצחוק נסתר בין חגווים –
ראיהו
ואל תלכי שולל
חבל
חבל
ראי –
כאן ציפורים.
עפות,
יפות.
רונית, כל הכבוד על היכולת הזאת לראות את הצחוק והאור. את לא צריכה מסז'יסטים בשביל הגב, מספיק למתוח צואר למעלה אל הציפורים 🙂
תודה, אמיר.
לא תמיד השירים הם עליי או אחד לאחד המציאות, סתם הערה.
וכן, גם אני מעריכה על היכולת הזו.
אין ברירה.
רוניתי, מתאים לתלות על הקיר בעבודה (רצוי ליד החלון).
תודה על הציפורים.
תלמוש, נכון 🙂
באמת מתאים לתלות ליד אנשים שעובדים במשרד ופניהם אל החלון הפתוח.
מזכיר לי ימים עגומים של משרד.
8אף על פי כן נוע תנוע
ואף… ועף
מירי,
החיים זזים משתנים,
ציפורים עפות יפות זה רגע טוב,
וגם הוא משתנה,
וכל ההשתנות הזו זה מה שאני מנסה ללמוד וללכת איתה,
כשנאחזים סובלים.
מה עם עייפות? 🙂 אהבתי!
מיוחד לאומי:
ציפורים יפות, עייפות מהכנות לשבת,
עפות למקלחת ולמיטה,
בדרך כובע אמבט ומסיכה אחרונה לפנים.
ממלפפונים וחסה.
גם עפות וגם יפות
וגם צחוק נסתר וגם שיהיה לך רחב וגלוי 🙂
לריקיל'ה,
צחוק נסתר
הופך מהר גלוי.
"הי הי" בין חגווים
הוא סימן טוב שאפשר לאהוב.
איזה יופי של שיר אופטימי. (:, תמים משהו…
אופטימי בלית ברירה, מרוב אסון.
תמים – כנראה.
אני חושבת שהעולם בעצם תמים ואמיתי.
רק אנחנו משגעים אותו ואת עצמנו, כי באנו לתקן.